רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 11 - מאושרת

מרץ 31, 2015 -

החברה שלך תיהיה האדם הכי מאושר בעולם. גם אם זה יהיה בגללי וגם אם זה לא...

●●●●●●

"אבל זה נכון אפילו את היסתכלת עליו ככה!" היא אומרת ולא סוגרת את מעצוריה, אותו אחד מסתובב אלינו והרגשתי את ליבי צונח לתחתונים, "אמיר ?"

הוא רץ מהמקום כלא היה ועף כמו הרוח משאיר אותי שם עומדת לבנה וחיוורת כמו רוח, "למה הוא רץ ככה ?" היא שואלת אך אני נשארת בשקט וממשיכה בדבריי. ממש שלוש שנים "חשבון נפש" ותוך שניות נעלם שוב, "סתם בטח היה לו משהו אחר לעשות" אני אומרת ומתחתי חיוך מזוייף על פני.

●●●●●●●

קמתי בבוקר בספה כי לא רציתי להידבק מיותם שהבריאה ובטח שלא לקחתי את הסיכון היום כי יש לנו בגרות בספורט! אני קמה במהירות מביטה בשעון שכבר עשרה לשבע ומקללת את זה שקמתי יותר מוקדם!
אני עולה למעלה , נכנסת לשירותים ; שוטפת פנים ומצחצחת שיניים ומנקה את כל הבאלגן שהשארתי בחדר אתמול מהעצבים על אמיר...

אני הולכת לארון ומוציאה משם חזיית ספורט אפורה וטייץ תואם עם חורים מעוגלים בצד, נעליי נייק שחורות וג'קט דק תואם של נייק בצבע שחור

"יותם, הפעם ירדן תיקח אותך לגן בסדר ?" אני שואלת ודמעה יורדת מעיניה, "למה את בוכה יותמי?" אני שואלת והיא מיתיישבת על המיטה הגדולה, נראית כל כך זעירה בין כל השמיכות, "את שכחת את היום הולדת שלי, וזה היום. את לא הערת אותי עם עוגה כמו כל בוקר" היא אומרת בצער ומשפשפת את עינייה מנקה את הדמעות, אני לא מאמינה ששכחתי דבר כזה חשוב. היום בדיוק לפני שלוש שנים וחמישה חודשים הילדה הזאת ננטשה כאילו עקרו לה חלק, אולי בגלל זה אמיר הופיע פתאום הרי שלוש שנים שלא ראינו אותי לפתע הוא מופיע. וגם כן עם כל עיניין הסהר הזה שעכשיו מישתלט עליי אני לא מצליחה לתפקד כראוי, "אני מבטיחה אני אחזור מהבית ספר ונלך לאכול בחוץ בסדר ?" היא מהנהנת בראשה ומחבקת אותי ולאחר מכן אני אוספת את התיק שלי ושמה בו בקבוק מים ועוד כל מיני דברים שאצטרך ליום...

●●●●●●

סיוון פגשה אותי במדרגות המגרש וירדנו למטה בכדי שהמנהלת תישא את הנאום שלה על כך שהבית ספר עושה לנו טובה שהוא מלמד אותנו ספורט וזה רק יעזור לנו, אני לעומת האחרים דיי אוהבת ספורט האוייר הקר שפוגע בי כשאני רצה, כל המשחקים הקטנים והכדורסל זה משהו שכיף בעיניי,