Disclosure - magnets ft. Lorde
אני לא רציתי להיתאהב או להיזדקק למישהי.
אני באמת שלא, אבל ברגע שאת הופעת...התחלתי לרצות הכל!• • •
סהר
שמעתי מאחוריי כמה עלים עפים ברוח, וענפים שנשברו מעט אבל לא ייחסתי לזה חשיבות, בטח זה סתם חתול או כלב.
הבטתי בנוף, בשקט...חושב מה לעשות על העתיד שלי ומה לעשות עם הכל. רדפה אותי המחשבה של למה דין הכניס את כולם הביתה, ועדיין למה יסמין הלכה ככה.
קשה לי לחשוב שהיא מקנאה או עצובה בגלל זה, וגם אם כן אני לא אעשה לה חיים קשים בגלל זה."תעצור!!" קולי יצא מפחיד ומאיים. ידי שסימנה לאותו אדם שהלך מאחוריי לעמוד נפלה לחיקי והיסתובבתי מהר, כזה אני, אדם עם חושים חדים עם מאוד!. אדם שלבוש בבגדים שחורים ושם מסיכה שגם כן שחורה שהסתירה את פניו, גם ככה אוכל עדיין לדפוק לו אגרופים עד שימות.
"מי אתה?" היתקדמתי אליו, שולף את האקדח מכיס המכנס שלי שמוחבא היטב שם וכיוונתי לעבר הגבר שנראה אימתני, אבל הכל זה רק מראה.הוא כיוון אליי סכין גדולה, אחת שיותר גדולה מהראש שלי אבל עדיין לא ניתקפתי פחד ממנו כי בכל זאת, אני מוכן לבדוק עד כמה קשוח הוא.
בלי אזהרה מוקדמת הוא רץ אליי במהירות, זזתי הצידה בשנייה וזרועי נפרשה לצד ופגעה לו בגרון מה שעיכב אותו מעט.
הוא הפיל אותי לריצפה והתחיל לאגרף אותי בפנים ואני יכול להרגיש את הסכין כמעט חורכת לי בבטן.הפכתי את היוצרות ולקחתי את האקדח, חנקתי אותו באכזריות ויכולתי לראות את פניו נהפכות לסגולות. הוא התחיל להיתפתל, ליבב ועיניו נהפכו לאדומות בזמן שורידים עיטרו את צווארו. לקחתי את האקדח והנחתי אותו בין שפתיו ובלי לחשוב פעמיים יריתי.
הבטתי בו באדישות, ראשו היתפוצץ לאלפי חתיכות עד כדי כך שהיה אפשר לראות את המוח שלו וזה לא הזיז לי.קמתי מגופתו והבטתי בבלגן. חלקים של ראש היו בכל מקום, דם עיטר את הדשא ולא היה אפשר לפספס את הגופה שעמדה באמצע החצר. שלפתי את הטלפון המוחתם בדם שלי שעוד לא הספקתי להחליף וחייגתי לדרור, אני לא מטפל בגופה של האידיוט הזה.
דבר מהר אחי אני עם מישהי.
מעניין ממש, תשלח מישהו לבית של הזוג המאושר צריך לפנות גופה
YOU ARE READING
רגשות כמו פרחים - 2&1
Romance**מקום 1 בתאריך 17.4.17** מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שכולם מאשימים אתכם במשהו... יסמין אושריה ,בת 17 גרה עם אחותה ואביה...חייה לא הכי טובים שיש . אמה מתה בלידתה ומאז כולם מאשימים את יסמין בכך...מתביישים בה ומנסים לא לשייך אותה מהמקום היחיד שנשאר...