רגשות כמו פרחים - 2&1

עונה 2 - דת - פרק 46

אין להם דת מסויימת.
התקווה שלהם,
בנויה מהכוכבים, פרחים, הים ומעצמם...

• • •

יסמין

ירייה.
ברגע שדעתו הוסחה על ידי הצרחות של מיכאלה קרה שהוא ירה בדלת מאחוריי וניקב אותה בחור מעושן. בעטתי במפשעתו עם ברכי הבריאה וידיו שנשענו מעליי נשלחו לכיוון איברו בכדיי לרכך את המכה וגופו החליק במורד המדרגות. נאחזתי במדרגות מאחוריי וקמתי על רגליי בשלישית, צולעת שוב אל עבר מקום מבטחים.

"אני אהרוג אותך אני נשבע!" הוא צורח בצרידות, מטעין מחדש את אקדחו. לפתע רעש של ירייה נשמע כמהדהד והכדור פוגע בדיוק סנטימטר מאחוריי משפשף בחום את גבי ויוצר שיפשוף שיטחי ולוהט. גבי היתקמר מעט ורעש צריבות וצרור קללות ברחו מפי ברגע שתפסתי את דלתה של מיכאלה ונכנסתי פנימה בסערה. היא כבר עמדה על המיטה וטילטלה בבכי את הגדר מהעץ הלבן.

"קטנה שלי, סליחה! סליחה סליחה!" מלמלתי בפחד, אוספת אותה על ידיי ומנשקת את ראשה הקטן. עינייה השחורות נצצו מהדמעות וחלקן הלבן היה מעט אדום מחוסר השינה כנראה. היא תפסה את אצבעי ובמהרה עטפתי את גופה כששמעתי את היריות מעצימות אבל שום דבר חוץ ממילמולים כשציפיתי לשמוע את צעקותיו המאיימות של הגבר. "איפה את?!" שמעתי צרחה עמוקה וצרודה, לאחר מכן את האור שבקע ממתחת וקרן מעט בחריץ הדלת נקטע על ידיי רגליים ורעש של דפיקות מפחידות.