אישה חזקה תעצור לנסות באופן אוטומטי אם תרגיש לא רצויה.
היא לא תנסה לתקן או להיתחנן, היא פשוט תלך חזקה!
• • •
הווה
יסמין
"את מבינה מה עבר עלינו ?" הוא לחש ודמעות עמדו לו בעיניים. הדבר המפחיד ביותר שקרה במשך כל הזמן שהיינו שם היא העבודה שעכשיו אני לא זוכרת מזה כלום, העובדה שהדבר הגדול ביותר והאכזרי ביותר שעבר בחיים שלי נדף מהזיכרון שלי.
למען השם! הרגשתי שאני יכולה להרביץ לדבר הראשון שאני אראה עכשיו! פאקינג גרמו לי! גרמו לי לאבד את הזיכרון. לא יכולתי יותר, הרגשתי שכל החיים מתפרקים, שהכנסתי את עצמי לסכנה כל הזמן הזה רק בגלל סהר וכולם כיפו עליו.
המציאו לי שנכנסתי לתאונה, שאני לא מכירה אותו, ושכל החיים שלי היו נורמלים ; בלי חטיפות, בלי מכות, בלי אניסות. רק משעממים. ולחשוב שבמשך שנה הייתי בחדר מטר על מטר, לפי מה שסיפר הוא סחב אותי עד לתחנת האוטובוס הכי קרובה, עדיין היינו בישראל כמובן, אבל הוא פחד אפילו להיתקשר לאחד מהאנשים שעובד איתם שיבואו אלינו. ברחנו מהמקום הזה, היינו אמורים להירקב שם להרבה זמן. הוא סיפר גם שלילה לפני היום שהיה אמור ליהיות האחרון שלנו, טים אמר שהם חוזרים בחזרה לאנגליה ושהם יאטמו את פתח המרתף ואנחנו נירקב שם.
איכשהו סהר הצליח לפרוץ את דלת הפלדה הזאתי. עלינו בשקט למעלה וראינו - שיהיה ברור שרק הוא ראה את זה, אני לא זוכרת - כביכול, הרבה אנשים שמובילים ארגזים. טים ומריאן לא היו שם ופשוט ברחנו מהדלת מהראשית שהייתה פתוחה בגלל המובילים.
אני לא יכולתי לחשוב מה היה קורה אם באמת סהר לא היה פותח את דלת הפלדה, אם טים ומריאן היו עומדים שם! סביר להניח שבאמת היינו נרקבים במרתף הזה.
קמתי ממקומי וניגבתי את הדמעות שלא הפסיקו לנזול. הרגשתי יותר טוב ויותר רע בו-זמנית, אומנם עכשיו אני יודעת את האמת אבל עכשיו קשה לי להיסתכל עליו.
לדעת שהרבה הגבילו אותו מלדבר איתי אבל עדיין הוא לא ניסה להילחם בכוח מהפעם האחרונה שאני זוכרת. ואולי אני כפוית טובה כי הוא גרם לנו לברוח, והוא אוהב אותי והוא מוכן לעזור לי ולכבד אותי אבל עכשיו...אני גם לא יכולה להיסתכל על עצמי במראה. אני מתביישת יותר מדיי שלדעת שמה שהיו אמורים ליהיות "חתכי שברי זכוכית" או "מכות יבשות מההגה" בעצם היו המכות והחתכים שהיו עושים לי שם.
"א-אני חשבתי שהייתי מסוגלת סהר, חשבתי שהייתי אמיצה מספיק לשמוע את זה אבל...זה הדבר הנורא ביותר ששמעתי בכל ימיי חיי! ואני אוהבת אותך סהר באמת, אני אוהבת אותך בדרך שמילים לא יכולות לתאר אבל הפעם זה לא ייקרה, הפעם אני לא אשכח" מחיתי את הדמעות ואספתי את התיק מפינת החדר. היתכוונתי לצאת החוצה, לחזור הביתה ולחתוך קצת ורידים, רק בשביל הסבל וההנאה שבלשכוח מעט מהחיים, אבל אחרי זה למצוא את עצמי באמבטיה מלאה במים אדומים ולחזור למציאות הקרה והמאיימת.
YOU ARE READING
רגשות כמו פרחים - 2&1
Romansa**מקום 1 בתאריך 17.4.17** מכירים את ההרגשה הזאת? ההרגשה שכולם מאשימים אתכם במשהו... יסמין אושריה ,בת 17 גרה עם אחותה ואביה...חייה לא הכי טובים שיש . אמה מתה בלידתה ומאז כולם מאשימים את יסמין בכך...מתביישים בה ומנסים לא לשייך אותה מהמקום היחיד שנשאר...
