רגשות כמו פרחים - 2&1

פרק 60 - אליס בארץ בפלאות - סיום חלק 3

אם אתה לא יודע לאן אתה רוצה ללכת , אז זה לא משנה באיזו דרך תיבחר....
-אליס בארץ הפלאות

●●●●●●●●●

חודש חמישי -

"אני משתגע!" צעקתו של רפאל ממלאת את חלל החדר ונצבט לי הלב פעם אחר פעם כשאני שומעת אותו ככה. ראיתי אותו פה כמו שלא ראיתי אותו בחיי! בוכה , מייבב , נואש , חסר אונים ואני בטוחה שאותם דברים הישתקפו כלפיי. טים מתחיל לרחם עלינו; הוא ממאיט בשאלות לא מרבה במכות, בבקשה יבין שבאמת אין לנו מושג מכלום!
"אני בטוחה שמשהו טוב הולך לקרות, אני מרגישה את זה" אני מעודדת אותו וכל מה שפיו יכל לעשות זה לההיפך לקו ישר ולא לקבל יותר מדיי תקווה.

"את מאמינה שזה מה שקרה לנו ? שבמקום לעשות עכשיו טיול מסביב לעולם אנחנו תקועים במרתף מסריח של אנגלי מטומטם ופסיכי" הוא אומר ומשום מה מצליח לצחוק על כל העיניין הזה, היצטרפתי אליו והצחוק מילא לי את הלב שוב, הרגשתי מזה הרבה זמן שעוד יותר תקווה זורמת לי ללב ושבאמת משהו טוב יכול לקרות לנו. דלת הפלדה נפתחת ודרכה נכנסים קרני אור קטנות שמסנוורים אותי ואז מיתקרבת אלינו דמות גדולה עם חבלים.

הוא מקים קודם את רפאל וקושר אותו שוב לכיסא באזיקים ועושה אותו דבר איתי. אחר כך יוצא מין החדר בלגלוג מרושע. "מה אמרת לגבי משהו טוב ?" רפאל עוקץ אותי ואני מגלגלת את עיניי ומנסה להחזיק את הדמעות בפנים. אני חושבת שישבנו שמה כמה שעות, דיברנו על העתיד על העבר ועל איך שזה מצחיק אותנו בצורה חולנית.....

יום למחרת -

10:30 -

נירדמנו שם כל הלילה. בשלב מסויים התחלתי לבכות עד שישנתי ולא מצאתי לרגע את המנוחה הזו, כאב לי בכל הגוף והגב שלי נשבר מהכיסא הלא נוח הזה ואני לא מצליחה להרגיש את היידים שלי שאזוקות והרגליים שלי שקשורות בחבל לכיסא. חוויתי את הכיסא הזה חמישה חודשים. הוא לא נתן לי ולו לזוז אפילו לא מעט, הוא כל כך חקר את הנושא עד שהאמין סוף סוף. יסמין הייתה כל מה ששמעתי במשך חמשת החודשים האלו וכל מה שהוא רצה זו הייתה היא. "היום זה היום יקריי" קולו של טים נשמע מבעד לדלת הפלדה ואני הרמתי את ראשי מביטה ברפאל שנראה כל כך עייף ונואש מהמצב הזה. "אתם יוצאים מכאן" הוא אומר מתי שהוא פותח את הדלת ולא יכולתי שלא לשחרר את הדמעות שהיצטברו בתוכי במשך כל הזמן הזה. "למה את בוכה סיווני ?" "זה דמעות אושר" אני זורקת את המילים בארסיות והוא מביט במבט מזלזל ופוגעני כאילו הייתי החפץ הנחות שלו.

ידיו החמות משחררות את רגליי וידיי וכך גם את של רפאל. לא עברה שנייה מאז שעמדנו עד לרגע שחבטו בנו בחזרה לרצפה...

17:20 -

היתעוררתי על דבר נעים מאוד, מיטה אני מאמינה. לא רציתי לפקוח את עיניי ולמצוא את עצמי במקום מפחיד אחר שלא יכולתי לנשוא את כאבו שוב ועצמתי את עיניי חזק עד שצעקתו של רפאל גרמה לי לפקוח אותן בבהלה. "סיוון קומי!" הוא צועק באוזני ואני קמה במהרה ונופלת מהמיטה. היסתכלתי סביבי ולא יכולתי לזוז. ישבתי בהלם על רצפת חדר המלון המפואר ביותר שהייתי בו, הוא לבן עם שילוב חום בהיר, שני מיטות לבנות וגדולות נפרדות ושירותים ענקיים עם דלת שקופה, טלוויזיה ומתחתיה שולחן כתיבה והייתה מרפסת ענקית שיכלה לשקף את...את..."איפה אנחנו ?" אני שואלת את רפאל שהיה כל כך נרגש, "צרפת!"