שלי מור.
ילדה בת 16 שבסך הכל מבלה את חייה בין לימודים לבין שעמום .
ואם לא שעמום אז אקשן.
כמו בסרטים. אנשים רבים,נרצחים ונשברים.
במקרה הזה, השחקנים בסרט הם ההורים שלה.
אבא שלה, אם בכלל הוא מיועד לתואר זה, הוא אלכוהליסט שהסתבך עם 'הרשעים',
כך כי הייתה קוראת להם מגיל קטן.
הייתה צופה בו מקבל מכות על גבי מכות בגלל שלא שילם.
רוב הזמן הוא לא רואה אותה וכשכן הוא לא מזהה מי היא, חייזר שנחת בבית ולא ילדה שנולדה לפני 16 שנה לזוג הורים נורמלים.
סמים.
זה היה מה שחשוב לו.
יותר מהבת היחידה שלו ואשתו שלא מוותרת עליו.
שלי אף פעם לא הרגישה מה זו אהבה,
חיבוק למרות שאימה תמיד דואגת להראות לה זאת, אבל את החיבוק של אבא אי אפשר להחליף.
אימא שלה היא המפרנסת היחידה.
חלק מהמשוכרת עוברת 'לרשעים' וחלק קטן לבית.
אוכל?
היא מעדיפה לקחת עוגייה מול אימא שלה כדי שלא תדאג. ולשאר היום, מחשבות ירוצו במוחה וישכנעו אותה שהיא לא רעבה.
חבר?
למה שמישהו יתאהב באדם שאפילו לא אוהב את עצמו?
משפחה?
כבר אין.הכל התפרק.
בכל החושך העמוק הזה,אולי ישנו כוכב שלא מאבד תקווה?
שעדיין ממשיך לזרוח?
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
