המורה לאנגלית.

פרק 76.

" ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, אשר קידשנו במצוותיו וציונו להדליק נר של שבת". אמרה אימא ואיכשהו אני תמיד מתרגשת מהמילים האלה.

לא יודעת למה, זה פשוט גורם לי להבין כמה שהעם שלי מיוחד.
שלא משנה מה, הוא תמיד ישאר מאוגד גם בשעת צרה.
"אמן". עניתי ומייקל ענה אחריי כהוא עומד מאחוריי כשידו מחזיקה את ידי האחורית.

אימא התחילה לברך וכאב לי שאבא לא נמצא פה ומנסה לחיות במקום לחשוב על איך להרוס את המשפחה שבנה בטעות.
אני יודעת שאני לא בת מושלמת אבל אימא שלי כן. מגיע לה מישהו טוב מושלם כמוה.
אני לא יודעת איך היא מחזיקה מעמד כי אני לא.
אני רק מחכה ליום שבו אני אדע שהוא מת ואז נעוף מפה.
"והאר נרנו שלא יכבה לעולם ועד. והאר פניך וניושעה.

 אמן". אמרה אימא ושנינו ענינו אמן והרחקנו את ידנו זה מזה.

אימא הלכה לשבת בספה ואני ומייקל עדיין מסתכלים על הנרות שאימא הדליקה.
אני לא יודעת אם זאת הייתה טעות להשאיר כאן את מייקל.

אני רואה שכל זה גורם לו לחזור אחורה בזמן.
אבל מצד שני, הוא צריך להבין שהוא צריך להמשיך הלאה. ואני תמיד אהיה איתו כדי להתקדם הלאה ולהסתכל אל עבר העתיד. להתקע בעבר לא עושה לאף אחד טוב.

"היינו חילוניים". התחיל לומר ונצמדתי קרוב אליו כדי שידע שאני פה. "לא שמרנו שבת ואימא שלי לא ענדה מטפחת. אבל היא כן הקפידה להדליק נרות. היא תמיד אמרה שהנרות הם לשלום בית. שלא יהיו מריבות כי היא שנאה את זה". אמר והבנתי למה הוא בוהה בנרות הרבה זמן.

"תמיד הייתי עומד מאחוריה ורואה איך שהיא מכסה עם כפות הידיים שלה את העיניים הירוקות והיפות שלה למרות שהייתי נמוכצ'יק.

תמיד כולם אמרו שאני והיא שתי טיפות מים. לא ראיתי בינינו שום דמיון חוץ מצבע העיניים שלנו". אמר וצחק צחוק חרישי לזכר אותם ימים.

"את תדליקי?". שאל והסתכל על עיניי.
"מתי?". שאלתי ולא הבנתי למה הוא התכוון. "כשנתחתן". אמר והייתי מופתעת מהצורה שבה הוא מבטה את זה בקלות.
"אתה מתקדם מהר מידיי מייקל". אמרתי וחייכתי אליו.
"צריך לחשוב על העתיד". ענה כעובדה.
"את תדליקי?". חזר לשאלתו.

"כן". עניתי. "והילדים שלנו יעמדו לידך ויתפעלו". אמרתי והוא חייך אליי את החיוך הגדול שלו.

מהר מידיי לחשוב על חתונה וילדים כשאת בת 17. אבל הזמן עובר מהר בלי ששמים לב.
לא הייתי מחליפה את מייקל בעד שום דבר בעולם.