שלי.
תמיד האמנתי שיגיע הסוף שלו. ידעתי שזה יגיע אבל לא מתי.
כל הזמן הזה שסבלנו ממנו, לא הבנתי כמה אני יכולה עוד להחזיק את עצמי. הוא הרס את המשפחה פיזית ונפשית.
הוא הרס הכל ואני שונאת את הידיעה שאני ביתו. אבל אני לא מחשיבה את עצמי כביתו.
דמו זורם בעורקיי אבל זה לא אומר שאני כמוהו.
חולה נפש. חולה שליטה. משוגע.
אומרים שביום הולדת זה היום שלך. כל מה שתרצה, יתממש.
ובאמת זה קרה.
תמיד חלמתי שנהיה חופשיים וזה קרה.
לא האמנתי באהבה אבל זכיתי בה ובגדול.
החבר שלי, זה שתמיד שמר עליי, קיבל היום שתי נשמות חדשות. אבא שלו ואח חדש.
אבל עדיין זה לא נשמע לי הגיוני שצחי לא חשב על תוכנית ב'. כל החיים שלו הוא בילה בתוכניות ונקמות אז חייב להיות עוד משהו.
"התקשרת למשטרה?". שאלתי את מייקל אחרי האירוע המרגש שקרה לו.
" לא צריך להתקשר. את רוצה שנקבל מאסר על זה שידעו שאנחנו הרגנו אותו?". שאל ועדיין משהו פה לא מסתדר לי.
צחי נראה נינוח יחסית למצב שלו עכשיו וזה רק מגביר את החרדה שלי.
ירדתי לגובה העיניים שלו והסתכלתי בפניו. "מה אתה מסתיר?". שאלתי ישר ולעניין.
חיוכו של צחי התרחב ופתאום דלת הברזל הענקית נסגרה.
" עכשיו, באמת התוכנית תסתיים". לחש לי ומיד רצתי למייקל.
"הוא זומם משהו!!". תפסתי בחולצתו ומייקל מיד רץ לצחי.
"מה אתה עושה?". שאל כשעכשיו אף אחד לא מצליח להבין איך הדלת נסגרה לבד.
אלא אם כן, מישהו גרם לכך.
"הוא מתכנן להרוג את כולם". באתי למייקל ולחשתי בפחד. "את הגאונות לקחת ממני". אמר כאות ניצחון.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
