המורה לאנגלית.

פרק 85.

"תודה על השבת". אמר מייקל לאחר ההבדלה ולא הבנתי למה הוא ממהר לעזוב.

"אתה כבר הולך?". שאלתי אותו לאחר שאימא חיבקה אותו והלכה למטבח.

"רוי ומיקה אצל גולי, אני צריך לקחת אותם כי במילא קשה לה להתאמץ". אמר והתרגשתי למשמע שמות הכלבים שלו.
תכף יהיה לו גורים קטנים בבית ואין יותר מרגש מזה.

"אם אתה צריך משהו, תתקשר אליי". אמרתי כשאני מחזיקה את לחייו בשתי ידיי.
"תמיד". אמר ונתן לי נשיקה קטנה על המצח.

"הוא בן אדם טוב". אמרה אימא והתיישבה לידי בספה.
" אני יודעת". אמרתי לה ושיחזרתי את כל הדברים שקראו בשבת הזו בראשי.

מייקל.

השבת הזו הייתה מדהימה. אולי יותר.

החמצן שלי חזר והחיים שלי נהיו יותר מוארים עכשיו. שלי חזרה אליי.

היא חזרה אליי.

היא בחרה להישאר עם כל הצדדים הדפוקים שלי.

"כן, גולי?" עניתי לטלפון ודעתי הוסחה.

"איך היתה השבת, בן?". שאלה והיא הסיפה בי מחדש את הגעגועים שלי אליה.

"השבת הזו הזכירה לי את אימא". אמרתי וידעתי שכואב לה כל פעם שאני מזכיר אותה.

"למה?". שאלה וליבי התכווץ.
"אני אספר לך כשאגיע". אמרתי וניתקתי את הטלפון ונתתי לדמעות שלי לצאת החוצה.

17 שנה עברו.

17 שנה שאני כל יום חוזר ורואה את אותם תמונות שלה שוב ושוב.

מלטף את התמונות כדי שרק עוד פעם אחת אני אדמיין שהיא עומדת מולי וצוחקת חזק חזק עד שכואבת לה הבטן מהשטויות שהייתי עושה כשהייתי קטן.

האמת, לא ידעתי מה זה להיות יתום מגיל 6 כי גולי עשתה הכל כדי לתת לי הרגשה שאני לא לבד.

אבל זה עדיין לא עזר. גם אם אני אהיה מוקף בהרבה אנשים אני ארגיש לבד כי אין תחליף לאימא.

לשטויות של אימא.

הייתי רק רוצה לשמוע שוב את השם שלי על שפתיה. רק עוד פעם אחת.

אבל אי אפשר. החיים לא הוגנים.

אני שונא את זה שאני עושה עם עצמי שיח באוטו, זה תמיד נגמר רע.

אני חושב יותר מידיי וההשלכות בסוף גם הם חמורות מידיי. 

אבל אז, אני רואה מולי את גולי, את אימא מספר 2 שלי מול עיניי וזה גורם לי לחזור שוב למציאות.

עכשיו גם שלי נוספה לתמונה היפה הזו.
היא גורמת לי לתפוס את עצמי חזק ולא ליפול חזק על הראש, כי עדיין יש לי חיים ואני צריך את גולי. אם תאבד אותי היא תאבד את עצמה. כי יש לנו רק אחד את השני.

אז אם אחד נופל, השני איתו.

יצאתי מהאוטו ופתחתי את השער הקטן שסוגר על הבית של גולי.

רוי, כמו תמיד, מקפץ עליי ומלקק את פניי כשמיקה ליד סבתא ונהנת מהליטופים ומהפינוקים שהיא מקבלת.

"שבוע טוב". אמרתי לגולי ונשיקתי חזק את מצחה וליטפתי את מיקה. "איך הייתה השבת שלך?" שאלתי אותה כשהיא עדיין מלטפת את מיקה.

"כמו תמיד". אמרה וחייכה חיוך קטן. "טלוויזיה, אוכל ולישון". אמרה וצחקה צחוק חזק.

"נו". אמרה ולא ידעתי איך לספר לה שיש מישהי חדשה בחיים שלי, היא בטוח תרצה להכיר אותה.

"אני בזוגיות". אמרתי לה ועיניה נפקחו לרווחה. "קוראים לה שלי והיא הבן אדם הכי מיוחד שיש.
היא יודעת הכל והיא מקבלת את זה.
עשיתי איתה ועם אימא שלה שבת, בפעם הראשונה.

כשאימא שלה הדליקה נרות, מיד נזכרתי באימא. איך שהיא הייתה מדליקה כשאני הייתי מאחוריה.

אימא הייתה אוהבת אותה". אמרתי והחזקתי את דמעותיי אך סבתא לא יכלה.

דמעותיה היו קטנות והיא לא מחקה אותם, היא נתנה לכאב לזלוג לה מהעיניים.

"היית רוצה לפגוש אותה?". שאלתי אותה ואני, במקומה מחקתי את הדמעות.

היא החזיקה את ידיי, "אני אשמח, בן". אמרה והייתי מאושר שהיא תזכה לראות אותה ולאט לאט תפתח את החומות שבנתה לעצמה.

"תישן פה הלילה?" . שאלה ואני הנהנתי.
היא צריכה אותי, כמו שגם אני, תמיד הייתי צריך אותה.