המורה לאנגלית.

פרק 35.

הוא הבחור הכי מרגש שהכרתי עד עכשיו.
הלוואי ויכולתי לזכות באחד כזה.
הוא מדבר על אהובתו כאילו היא יושבת כאן לידו והוא פשוט שופך את מה שיש בליבו.

"את הספקת לעשות את זה?". שאל אותי.
"לא". עניתי מיד ולא התביישתי ממנו.
הרגשתי כאילו אנחנו כמו שני אנשים שהכירו כמה זמן.
"למה את מפחדת לעשות את הצעד, ילדה?" שאל.

הוא כנראה יודע מהעבר שלו.
"כי אני לא מאוהבת".עניתי בכנות.

ובאמת שאני לא.

מהצד זה נראה כאילו מתפתח משהו עם מייקל, אבל אני יודעת שלא יקרה כלום.
"אין דבר כזה".השיב מיד. "לכולם יש אהבה".

"לי אין" .אמרתי לו מיד.
"אין דבר כזה". חזר על מילותיו שוב.
"וזה למה?". הקשתי עליו.
"כי לכולם מגיע לאהוב". ענה כמובן מאליו.

"לי כנראה לא מגיע". אמרתי.
"כל הבעיות שיש לאנשים שאני מכירה הם בגללי. כנראה שזה העונש שלי. להשאר לבד".
"אין דבר כזה" .חזר על מילותיו שוב.
"הבעיות שקראו זה הגורל, ילדה". אמר.
" את לא יכולה להשתלט על זה".קבע כעובדה.
"מגיע לך".אמר. "לכולם מגיע".

"אני מכיר מישהו שגם הוא חושב כמוך".
אמר לפתע. "כואב לי עליו. הוא צריך לראות את עצמו כמו שאחרים רואים אותו".
יכולתי להרגיש בצער שהציף אותו.כנראה הבחור הזה ממש חשוב לו.

"אם לא הייתי קיימת היה יותר קל לכולם".אמרתי ויכולתי לחוש בדמעות שצצו שוב.
"את קיימת כי יש סיבה" .אמר.
"ומה הסיבה?". שאלתי אותו, מקווה למצוא תשובה.
"את זה, את צריכה לגלות".אמר עם חיוך.

את המשך הזמן, המשכנו בדיבורים על אהובתו.
איך שהיא הייתה מתנהגת כשהיית כועסת, איך היא הייתה מגיבה כשהיא הייתה רואה ילדה.
כי יש להם רק בנים, והם לא זכו לילדה קטנה.
אני בטוחה שאותה אישה שהייתה איתו 60 שנה לא הצטערה על רגע איתו. היא בטח הייתה אסירת תודה על הזמן איתו.

ובצדק.

הודאתי לו על השיחה, הוא גרם לי לראות צדדים שלא הייתי מגלה בעצמי.
כי ככה האדם, הוא תמיד מוצא את הרע שבתוכו.

עזרתי לו לעמוד ופניתי לבית של ליסה.
אני צריכה לחזור הביתה, ואין לי מושג אם הוא עדיין שם או שהוא כבר יצא ויושן לו במקומות אחרים.

עליתי לחדרה של ליסה, היא עדיין ישנה ככה שאין מצב שמישהו יכול להעיר אותה.

היא בחורה של לילה, ככה שבשמונה היא תהיה קפיצית בלי הפסקה.

כתבתי לה פתק. שאת הבגדים אחזיר לה כשיתייבשו במכונה והודאתי לה על אתמול.
נתתי לה נשיקה במצח ויצאתי, והנה חזרתי לחיים "הנורמליים שלי".