המורה לאנגלית.

פרק 75.

"אני לא אפריע לך". התחלתי לומר למייקל כי הזמן שלנו מוגבל.
יש עוד 20 דק' לכניסת שבת אז צריך למהר.
"להביא לך פיג'מה שחורה?". שאלתי והבעתו של מייקל לא השתנתה.
"למה אתה מסתכל עליי ככה?". שאלתי ונעמדתי.

"לא חשבתי שאזכה לגעת בך שוב".
אמר ונעמד גם.
"אחרי הריב שהיה הבנתי שמגיע לך יותר.
אני לא טוב לך ואת יותר טובה ממני בהרבה". אמר בכאב וליטף את לחיי.

לא רציתי להגיד לו שגם אני חושבת ככה.
לא רציתי להגיד לו שאני בכלל לא מאמינה באהבה כי איך מישהו יתאהב בי כשאני לא אוהבת את עצמי?

בחיים שלי לא חשבתי שאזכה לאהוב.
שיהיה לי חבר. אני רואה את הבנות בכיתה שלי משיגות אותם בשנייה כאילו הם ממתק.
אבל הבנתי שאצלם היופי הוא הקובע.
היא רוצות גבר עם שרירים, מתאמן ונראה טוב.
אבל מה אם הוא בן אדם חרא?
ואם הוא לא מתייחס אלייך כמו שמגיע לך?
עדיין תתאהבי בו?

בנות הכיתה שלי מאמינות שכן, כי אנשים משתנים אז הוא ישתנה "בשבילי".
בגלל זה אני חושבת שאין לנו זכות לשפוט.
הבן אדם אולי יפה מבחוץ אבל הוא יכול להיות זבל מבפנים.
והנה, מולי עומד הגבר שלי. שרק לפני כמה דקות הוא אמר את מה שאני רציתי להגיד לו.
שאני אוהבת אותו. שהוא לא מבין כמה אני זקוקה לו, כי אני לא מבינה אפילו בעצמי.

מצחיק שדווקא אני זאת שלא מאמינה באהבה זכתה בה ובגדול.
מייקל בן אדם טוב. הוא לא מודע לזה בגלל מה שאבא שלי הורה עליו לעשות.
אבל הוא צריך להבין שהוא החליט לעשות את זה כשלא היה לו דבר.
לא כסף. לא משפחה. בלי כלום.
אז מי אני שאכעס עליו?

"אחרי הריב". התחלתי לומר.
"הבנתי שטעיתי. שסתם קינאתי במישהי כי אמרת לה שאתה אוהב אותה. לבסוף זו הייתה סבתא שלך.
עכשיו זה עולה לי בראש שתמיד אמרת לי לא לקנא. כי אני תמיד יהיה האחת ולא הקשבתי לך. אז אם יש מישהו להאשים, זאת אני ואני לוקחת את האחריות".
הסתכלתי על עיניו הירוקות שלא ראיתי כבר הרבה זמן. הוא התייאש מהכל. הוא כבר רוצה לגמור עם כל החרא שמסביב ואני אעזור לו.

"אתה תמיד היית בסדר". אמרתי ועכשיו אני ליטפתי את לחייו.
"אפילו יותר מבסדר. תמיד היית שם בשבילי כשהייתי צריכה אותך.
תודה על הכל ותפסיק להאשים את עצמך. תכף הכל יגמר". אמרתי ודמעותיו נגעו בכף ידיי שליטפה את לחייו.

"תפסיק להאשים את עצמך". חזרתי שוב על מילותיי והחזקתי חזק את ראשו שיפנים את זה.
"אני לא יכול". אמר והוריד את ידיי מפניו.
" עד שאני לא אראה את המניאק מת אני לא אפסיק". אמר והבנתי שהתכוון לצחי.

"הוא ימות". אמרתי כהבטחה.
"אני מבטיחה לך". המשכתי וחיבקתי את גופו חזק והוא לא התנגד.

"יאללה שבת היום". אמרתי והתנתקתי ממנו.
אי אפשר לבכות על המצב כי זה לא יעשה כלום.
"לך להתקלח!". הוריתי עליו ודחפתי אותו לעבר המקלחת.

"איזה חברה עקשנית יש לי". אמר ולא יכולתי שלא להפסיק לצחוק.
"אתה רוצה להחליף אדוני?". צחקתי ופתחתי את הדלת.

"את רוצה שאני אדגדג אותך גברת?". אמר וראיתי שזה מה שמספק אותו.
"לא אומרים את השטויות האלה!". הורה עליי ונישק אותי נשיקה קטנה והלך.