המורה לאנגלית.

פרק 77.

"רוצה תהילים?". שאלתי את מייקל שכבר הספיק להתיישב .
"אני אקח אחרייך". אמר. "קחי את הזמן".

לקחתי את ספר תהילים והתיישבתי לידו כשאימא מולנו.
זה כל כך מוזר שגבר עושה איתך שבת.
שפתאום משני אנשים בבית, אנחנו שלושה.
התרגלתי לזה שזה רק אני ואימא, ועכשיו מייקל עושה איתנו שבת ראשונה.

התחלתי להתפלל והמחשבה על חתונה כל פעם נכנסה לראש שלי.

למה הוא אמר את זה?
יש לנו זמן ואף אחד לא יודע מה יקרה בדרך.

"על מה את חושבת?". שאל מייקל והחזיק את ידי, כשמתי לב שאימא הלכה למטבח.
לא יכולתי להפסיק את התפילה אז סימנתי לו עם הידיים שנדבר על זה אחר כך.

"קח". אמרתי ונתתי למייקל את ספר התהילים.
"כמה צריך להגיד?". שאל כשכולו מבולבל.
"כשאתה מרגיש שעשית את שלך".אמרתי.
  זה מה שאני עושה, אני מעדיפה שהתפילה שלי תהיה מכוונת ולא סתם.

הוא הנהן והתחיל להתפלל ראיתי שאימא מסמנת לי עם ידה אז באתי אליה.

"במבי". אמרה בשקט והתחילה לחתוך סלט.
"כן". עניתי ופחדתי מהטון הזה.
היא תמיד משתמשת בו כשמשהו לא מסתדר לה.
"את רוצה לספר לי משהו?". שאלה ולא הסתכלה על עיניי.
"לא". עניתי לאחר מחשבה.
"הוא לא". שיקרתי ולא ידעתי למה.
זה מוזר לי שאני אומר לה שאני הזוגיות כשהיא כל הזמן נלחמת למצוא אחד שיהפוך אותה למאושרת.
זה קשה לי להראות לה שאני במקום אחר, במקום מאושר כשהיא תקועה באותו מקום למרות שזו לא אשמתה בכלל.

היא הסתכלה על עיניי והפסיקה לחתוך את הסלט.

איך אני יכולה לשקר לה?
מה להגיד לה?
שאני יוצאת עם המורה שלי?
שאבא היקר שלי שלח אותו לרצוח אותנו?

"את יודעת שאת יכולה לספר לי הכל".
אמרה והמשיכה להסתכל עליי.
"מה גורם לך לחשוב ככה?". שאלתי אותה.
"הוא לא נראה כמו הידיד שלך". ענתה כמובן מאליו.
"הוא מסתכל עלייך אחרת וכך גם את.
את נראית יותר מוארת, ושמחה לידו".

לא טעו כשאמרו שאימהות יודעות להרגיש את ילדיהם.

"הוא באמת הופך אותי למאושרת יותר".
אמרתי וחיוכה של אימא התרחב.

"סליחה ששיקרתי".אמרתי.
"פשוט לא ידעתי איך לספר לך את זה". המשכתי ואמרתי בכנות.
"אני רוצה את הטוב בשבילך". ענתה ולא כעסה.
"פשוט, תדעי שאני תמיד פה כדי לתמוך ולעזור לך".
"תודה אימא". אמרתי וחיבקתי את גופה.
"שוב סליחה". אמרתי וחיזקתי את אחיזתי בה.

"ניראה לי שהוא סיים". אמרה אימא והתנתקתי ממנה.
"לכי אליו". אמרה וחייכתי אליה.

השלב הבא הוא איך לספר לה שהוא המורה שלי.
בהצלחה שלי.