שלי.
"במבי". אמרה אימא רגע לפני שיצאתי מהבית כדי להתחיל את השבוע הזה. "לא לשכוח לחזור לפני שש". הזהירה ואני הנהנתי.
בדרך לבית הספר חשבתי על החודשים האחרונים שקראו. כן, חודשים, ברבים.
זה כל כך מוזר שכשאתה לא שם לב לזמן הוא עובר מהר וכשאתה כן, הוא עובר הכי לאט שיש.
נזכרתי שעוד שבוע יש לנו מתכונת באנגלית.
עם כל מה שקורה מסביב, מייקל עדיין לימד והתנהג כרגיל.
הוא שנא את לוק שישב לידי והיה מעצבן את מייקל בזה שהוא מדבר איתי בכוונה.
זה היה בתקופה שלא היינו ביחד.
אבל עכשיו, אני כבר לא יודעת מה יהיה.
הוא יצטרך להתמודד עם זה עד שהכל יגמר.
ליסה עדיין המשיכה עם השיעורים הפרטיים אצל מייקל, כשהיא הלכה לא באתי איתה כי כל פעם כאב לי לראות את הפנים שבהם נגעתי, בפנים והלב שבהם התאהבתי.
אבל עכשיו אני יכולה לגעת בהם כמה שיתחשק לי.
כי אני שלו והוא שלי.
"בוקר טוב שלי". אמר אבי, שומר בית הספר.
"בוקר טוב". החזרתי לו עם חיוך.
"בוקר טוב מעצבנת". אמרתי לליסה ומשכתי לה חזק בשיער, התגעגעתי אליה כל כך.
התגעגעתי לשיחות הפרטיות והמשוגעות שלנו. "איהה כלבה!!!" אמרה וקיללה ואני רק המשכתי לצחוק.
"את רוצה לבוא איתי מחר?". שאלה והתיישבה לידי כשהיא שמה את רגליה עליי כאילו אני בית קפה.
"לאן?". שאלתי.
"לשיעור פרטני אצלו". ענתה והבנתי שעדיין היא לא יודעת מה קורה בינינו. חוץ מזה שיש בינינו "שנאה" וזהו.
"למה את שואלת אותי את זה?'. שאלתי אותה ולא הבנתי מה המניע שלה.
" שנאה לא עוזרת לאף אחד'. ענתה והרגשתי רע שאני מחביאה מהחברה הכי טובה שלי, מאחותי השנייה את האמת עליי, עלינו.
"בסופו של דבר". המשיכה בדבריה.
" היא תהרוס רק אותך.
בחיי שאין לי שמץ של מושג למה את שונאת אותו ככה.
הבחור החתיך הזה משקיע את החיים שלו בנו. הוא מנסה לקחת את תשומת הלב שלך גברת.
הוא מסתכל עלייך בלי הפסקה, אני שמתי לב לזה". אמרה ולא יכולתי שלא לחייך.
בכל הזמן הזה, ששנאנו אחד את השנייה הוא עדיין דאג לי.
אני מאמינה לליסה כי היא השב"כ והסטוקרית הכי טובה שיש.
היא יודעת הכל מהכל. עד לפרט איפה הוא גר ומה הוא עשה כל היום.
"בסדר אני אבוא איתך". אמרתי והיא הורידה את רגליה מהר וחיבקה אותי חיבוק מוחץ.
"יש! יש! יש! יש!". צעקה והמשיכה לחבק ולמחוץ אותי.
"על מה השמחה?". שאל לוק וליסה דחפה את עצמה ממני, משכתי לה בחולצה כדי שתבין שאני אסביר לו. אני לא רוצה שגם לוק יבין מה קורה פה.
"סתם". עניתי. "ליסה שיכנעה אותי לבוא איתה לשופינג. אתה יודע שהיא תשיג מה שהיא רוצה.
ואני לא כל כך אוהבת את הקניון, אז היא הצליחה החוצפנית". אמרתי ולוק חייך ונרגעתי שהוא לא חושד בדבר. מבטה של ליסה עדיין תקוע בעיניי על כך ששיקרתי לו.
"מחר נלך אחרי בית הספר". אמרה וחזרה למקומה ולוק התיישב לידי.
"שמעתי שאת מתחילה לעבוד". אמר ולא הבנתי איך הוא יודע את זה.
"איך אתה יודע?
אפילו לליסה לא אמרתי". שאלתי אותו והבעתו לא השתנתה. הבחור בהחלט יודע להסתיר דברים.
"אני מכיר את רינה מגיל קטן.
היא אמרה שמתחילה לעבוד אצלה מישהי ושאלתי אותה איך קוראים לה והיא אמרה שאת.
עכשיו נצטרך לעבוד ביחד". אמר וחיוכו התרחב ואני נשארתי באותה הבעה.
שוק. הלם. פה פתוח.
אני והוא נעבוד באותו מקום?
אם מייקל ישמע על זה תהיה פה מלחמת עולם שלישית.
"את מתחילה לעבוד בשתיים?". שאל ואני ניסיתי לחזור למציאות ולחשוב על רעיון איך לספר למייקל את מה שנאמר כאן.
"כן". עניתי. "גם אתה?".
"כן". ענה והרגשתי פחד. "נלך ביחד?". שאל ואני הנהנתי כי לא הייתה לי ברירה.
"יופי".
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romantizmהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
