"תאכלי משהו שלי!". גערה בי אימא של ליסה,נינט.
תמיד אהבתי את השם שלה.
טוב נו, גם בגלל הזמרת.
"אני לא רעבה, באמת". אמרתי.
והפעם זה באמת היה נכון. לא היה לי תאבון. לא רציתי לאכול ואז להקיא את זה בבית של מייקל, חבל על המקום.
"אני רואה בעיניים שלך שלי! אל תעבדי עליי!". צעקה, אבל בקטע אימהי.
"בסדר, בסדר, תרגעי!". אמרתי לה בתקווה שתרגע.
ראיתי שחיוך עלה על פניה והרגשתי משהו מנחם בלב.
"הולכים?". שאלתי את ליסה.
ראיתי שהיא מתארגנת, מגזימה כמו תמיד כאילו היא הולכת לפגוש איזה סלב חתיך.
אבל מייקל לא סלב, אבל הוא כן חתיך.
זה לא טוב שאני חושבת עליו.
הוא שקרן, זוכרת?
"כן". ענתה ליסה והחזירה אותי למציאות.
כל הדרך ברכב הרגשתי לחץ שלא היה לי אף פעם. לא הבנתי למה. כבר הייתי שם.
ישנתי עם מייקל באותה מיטה לעזאזל!
מה יש לי?!?
"בהצלחה מתוקות!". אמרה נינט באנגלית והצחיקה אותי.
"תודה!". אמרתי חזרה באנגלית. המילה היחידה שאולי אני יודעת.
ליסה צלצלה על הפעמון, אך אף אחד לא ענה. הוא התחרט?
גם אם כן,הוא חייב לי תשובות!
"איפה הוא?". שאלה ליסה וראיתי דאגה בפניה. היא לא התאפרה סתם, מסכנה.
אם רק הייתה רואה את הפנים שאני ראיתי כבר.
"יש לך את הטלפון שלו?". שאלה פתאום ליסה.
לא יכולתי לשקר לה. שיקרתי לה מספיק.
"כן". עניתי. "להתקשר?". המשכתי.
"כן. תודה שלי". אמרה.
ידעתי שמבחינתה זו הקרבה שאני עושה את זה.
חיפשתי את 'מיה' ומצאתי כבר בהתחלה.
לא שמתי לב כמה פעמים התקשרתי אליו, הוא כבר נהיה במועדפים.
"שלי?". שמעתי מיד אחרי שהתקשרתי.
"ליסה מחכה לך. הבטחתה לה שיעור". אמרתי בקול. ליסה דחפה אותי והבנתי שהגזמתי קצת בדיבור שלי.
"זא..ת אומרת שנינו מחכים". תיקנתי את עצמי.
"את גם שם?". שאל. ויכולתי לחוש את החיוך היפה שלו מעבר לקו.
"לצערך, כן". אמרתי.
"שתי שניות, אני יוצא".אמר. "אני צריך להחליף בגדים".
להחליף בגדים?
רק זה מה שחסר לי.
לראות את מייקל מרקוס אחרי מקלחת.
עזרה?
מישהו!?
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
