המורה לאנגלית.

פרק 73.

שלי.

שעתיים.

שעתיים עברו והוא אפילו לא יצא מהחדר.
לא צייץ.

אני עדיין יושבת מול הטלוויזיה, שאפילו היא גרמה לי להשתעמם . היא רק מבזבזת לי את הזמן.

עוד שעה תיכנס שבת ומייקל יצטרך לראות את אימא שלי, כמה אירוני שזה מה שהוא ביקש בהתחלה כשהחזיר לי את הטלפון. עכשיו זה מתגשם. ממש קסם.

על החיים ועל המוות.

 הוא לא עשה כלום.
הוא היה צריך לספוג את הכעסים שלי ובגלל זה, זה לא הגיע לו. נכנסתי לחדר לאט כדי להתנצל על זה שהתפרצתי.

"אני מצטערת". אמרתי למייקל שפניו עדיין היו בטלפון.
"אתה עולה לי על כל העצבים, אתה גורם לי להוציא את הרע שבי". הטלפון שלו כבר היה על השידה, גופו התקשח על מה שאמרתי, הוא יודע שהוא גם לא טוב פחות ממני ושעשה גם טעויות.

"לפעמים". המשכתי בדבריי והתיישבתי מולו. "לפעמים אתה גורם לי לשנוא אותך. ואז כשאתה בא ואומר את המניע שלך, אני מתחילה לשנוא את עצמי.

אני תמיד מזכירה לעצמי שאסור לי לשפוט אותך, שאין לי אפילו את הזכות". קולי נאבק להוציא את המילים אבל זו האמת וכנראה שאצטרך להשלים עם העובדה שמייקל ואני זה כבר לא. זה פשוט לא.

"באתי להתנצל על הכעס שהוצאתי עלייך אבל לא על המילים. אני בעד כל מילה שלי ואני רצינית. אני לא אתן לך לעזוב את הבית במצב הזה גם אם יתפוצץ העולם. אתה הגנת עליי גם כשהמצב שלי היה חרא. גם כשאני התנהגתי כמו חרא.
אז הדבר היחידי שאני יכולה לעשות בשבילך זה להגן עלייך מעצמך".

"סיימת?". שאל לאחר שהתחלתי על הדרך שבה הבעתי את דבריי.
"כ..ן". עניתי. "יש לך מקלחת בסוף המסדרון, אין בגדי גברים אז לצערך האופציה היחידה זה הפיג'מות שלי". אמרתי וראיתי את מייקל מחייך את החיוך שתמיד ועדיין ממיס אותי.

"אני אוהב אותך, במבה". אמר את ארבעת המילים האלה. באתי לענות לו שאני חושבת שזה לא מתאים אבל הוא עצר אותי.
"תני לי לסיים". הורה עליי.

"ראיתי אותכם". התחיל לומר והבנתי שהוא ראה את הנשיקה.
אין דבר יותר כואב מזה. לא הייתי מאחלת לעצמי לראות את מייקל מנשק מישהי מול עיניי. "כשראיתי אתכם הרגשתי זעם שאף פעם לא חשבתי שיש אותו.

הבנתי שזהו, הוא הצליח להכניס אותך לרשת הגדולה והמזוהמת שלו. הוא השיג את מה שרצה אז עכשיו לא תהיה לו בעיה להרוג אותך. 

אז הלכתי לבית שלי, לקחתי בקבוק של וודקה ונסעתי לבית שלך. אל תשאלי אותי למה כי גם אני לא יודע. שתיתי ושתיתי עד שסיימתי כמעט את רוב הבקבוק, מה שבחיים לא קרה לי.

משם אני לא זוכר הרבה, רק שנכנסתי לבית שלך עם המפתח שהשארת אצלי ועליתי לחדר שלך.
כשראיתי אותכם יחד זה שבר אותי, זה הטריף אותי!

למרות שאנחנו מכירים רק כמה חודשים.
אני מרגיש שאני מכיר אותך שנים ועדיין הלב שלי היה שלך. לא משנה מה תעשי הוא שלך. ומה שיפה בזה, זה שלא עשית כלום כדי לקחת אותו. הוא פשוט נמשך אלייך.

אני לא יודע למה לא סיפרתי לך לפני על גולי, לא יודע למה החבאתי את זה.
פשוט ניסיתי לכבד את ההחלטה שלה. היא לא רוצה לאבד אנשים. היא לא רוצה עוד סבל.
היא מעדיפה להכיר רק אותי ולהישאר מנותקת מהעולם כי הלב שלה טוב מידיי בשביל אנשים.

תמיד אהבתי אותך ואני תמיד אוהב. ואני אלחם על מה ששלי, אני אלחם על הבחורה שלי!

גם אם זה אומר שאצטרך להזיז את לוק מהדרך שלי. את הכל בשבילי, את האוויר שלי. את המקלט שלי.

את החיים שאף פעם לא חשבתי שיהיו לי. את פשוט הכל מהכל. אני אוהב אותך שלי מור. אני אוהב אותך". 

"סיימת ?". שאלתי כפי שעשה.
הייתי צריכה לשמוע את המילים האלה. הייתי צריכה לשמוע את הגבר שעומד מולי אומר לי אותם כל יום, כל דקה.
שאני הכל בשבילו. שאני שלו ושאי אפשר להתווכח על זה.

"כן". ענה וליטף את לחיי. כמה הייתי צריכה את המגע שלו. כמה הייתי זקוקה לבחור שלקח את הלב שלי בשנייה.

"אני אוהבת אותך מייקל מרקוס. אני אוהבת אותך לא משנה מה ומתי. מצידי להגיד לך את זה כל יום עד שתפנים את זה". אמרתי וראיתי את החיוך של הגבר שלי. הוא נעמד על ברכיו כשאני עדיין יושבת בישיבה מזרחית, מסתכלת עליו מלמעלה.

"אני התגעגעתי אלייך". אמרתי וגופו של מייקל התקשח. הוא מרגיש שהוא אשם בזה שהוא הרחיק אותי ממנו, אבל בעצם אני הייתי זאת שהרחיקה אותו כי קינאתי.

"את לא מבינה כמה". אמר ומיד שפתיו תקפו את שלי. התגעגעתי אליו כל כך. אי אפשר אפילו להסביר את זה במילים.

"כמה התגעגעת?". שאלתי, מנסה לגרות אותו ושלא יפסיק לנשק אותי. "אני לא יכול להסביר". ענה וזה הספיק לי שהוא התגעגע אליי כמו שגם אני התגעגעתי אליו.

הוא המשיך לנשק אותי בתשוקה כשהלשון שלו מסמנת אותי שוב, מוכיחה שאני שלו.

נגעתי בזיפיו היפים שכבר הספיקו לגדול ומייקל שחרר אנחה עמוקה.

זה הגבר שלי.