המורה לאנגלית.

פרק 32.

"מה אתם עושות?!?". אמרה נינט, אימא של ליסה ועכשיו שמתי לב שהגזמנו קצת יותר מידי.
"אני אראה לכם מה זה!". אמרה והלכה אל עבר לכיור.

היא התחילה לשפוך עלינו מים, כאילו מה שנשפך כבר לא מספיק.
שני האחים של ליסה הקטנים ירדו למטה, כנראה המשחק משעשע אותם כי עכשיו כבר היינו 5 אנשים ששופכים מים אחד על השני.

לא הרגשתי טוב כבר תקופה ארוכה.
אף פעם לא הייתי מאושרת, למרות שעכשיו כן.
תמיד הייתי ילדה דיכאונית ועצובה, ועכשיו איכשהו שמחה הצטרפה לחגיגה.
אף אחד לא יכול להבין מה המשמעות של אבא סוחר סמים ושתיין גדול, שכמעט כולם מכירים.
כי לפעמים הוא חוזר הביתה כשמכות נכנסו לפניו והדם העניק קצת צבע אדום לחייו.

הלוואי שהחיים היו פשוטים כל כך.
בלי הרבה סיבוכים, בלי געגועים.

"קחי". זרקה אליי ליסה חולצה ומכנס.
עלינו לחדרה אחרי המלחמה הקטנה והמטורפת הזאת, ובאמת לא היה לי כוח, גם נפשית ופיזית, ללכת לבית הספר.

"בואי נשאר בבית היום". אמרתי לליסה.
"את יודעת שלי אין בעיה". אמרה ליסה.

ואני באמת יודעת.

בסוף נשארנו בבית, משלימות את שעות השינה שבזבזנו.
הצלצול העיר אותי, למרות שלא ידעתי מה השעה אבל עניתי כדי שליסה תמשיך לנחור לה בכיף.
"ה..לו". אמרתי עם פיהוק.
"למה לא באת היום?". שאל לוק.
"לא היה לי כוח לבוא". התבדחתי איתו והבנתי שהשעה כבר אחרי הצהריים.
למזלי הוא לא היה רציני וצחק יחד איתי.
"אני אשלים לך". אמר. "תודה לוק". הודאתי לו.

"תגידי". אמר רגע לפני שניתקתי.
"מה?". שאלתי אותו.

מקווה שזה לא יהיה משהו שאצטער עליו אחר כך.