" אני אפילו ל יודעת איך קורים לך!
זה הכל בגלל שלי". אמרה אימא וכולנו התיישבנו לאכול.
"מייקל". ענה וראיתי את החשש שבעיניו אם אימא תחליט לדעת עוד פרטים.
"אז ספר לי קצת על עצמך.
אני צריכה לדעת מי זה הבן זוג של הבת שלי". אמרה אימא וראיתי שמייקל כמעט נחנק ממה שהכניס לפיו.
"היא סיפרה לך?". שאל את אימא למרות שאני יושבת לידו. "כן". ענתה אימא.
"היא לא אמרה לי שהיא סיפרה לך".
אמר וידעתי שעכשיו הוא מרגיש אשם.
" לא סיפרתי לך". התחלתי לומר וניסיתי לחשוב על תירוץ טוב על זה שלא סיפרתי לו. "ר..ציתי שזה יהיה הפתעה בשבילך". אמרתי והחזקתי את ידו.
"רציתי לראות את התגובה שלך".
המשכתי וראיתי שהוא מתרכך קצת. ראיתי שעיניו לא עוזבות את עיניי, ובפעם הראשונה לא הצלחתי לקרוא אותם.
הוא כועס, בסדר, רותח מזעם??
רק אלוהים יודע. והוא.
"אל תכעס עליה". אמרה אימא להגנתי.
"היא לא טובה במילים, אני אפילו לא שאלתי אותה אבל ידעתי לפי ההתנהגות שלכם". מייקל הרכין את ראשו ואז לאט לאט המשיך לאכול, וכך גם אני.
אני מריחה שהולך לבוא עוד ריב.
"אז ספר לי קצת". התחננה אימא.
ראיתי שמייקל מנסה לחשוב על דרך איך לספר את קורות חייו לאימא שלי. אי אפשר לעכל את מה שעבר עליו, אני לא יודעת איך הוא מחזיק מעמד בעצמו.
"אז.." התחיל לומר ואני החזקתי את ידו מתחת לשולחן, הוא לא התנגד למזלי שזה כבר משהו טוב.
"אני יתום". אמר ופניה של אימא נפלו לקרקע, היא הייתה בהלם "שנער" בן 17 יאבד את שני הוריו היחידים כל כך מהר.
למרות שמייקל בן 23, הוא עדיין נראה נער בן 17 אבל זה עדיין קשה לדעת שדווקא בגיל הזה, הכי צריך את ההורים.
בגיל הזה מרגישים עננים ומתחילים לקבל אחריות ולכן תמיד צריך הורה אחד שיעצור אותנו מלעשות את הדבר הלא נכון.
"אני מצטערת לשמוע". אמרה אימא ויכולתי להרגיש שהיא הצטערה לשאול אותו.
"את צריכה לדעת". אמר וחיזק את אחיזתו בידי.
" יש לי סבתא, גל או יותר נכון גולי". אמר בחיוך. "היא הבן אדם הכי חושב לי בחיים.
אני מבקר אותה כל יום".
"אתם לא גרים ביחד?". שאלה אימא.
"אני גר לבד, ההורים שלי שמו לי כסף בצד". אמר והרגשתי את הכאב שלו כשהוא היה צריך לשקר לה.
"אין לך אחים?". שאלה אימא והרגשתי איך ליבי פועם מהר. "לא". ענה מייקל מהר ובהחלטיות.
"אם אתה צריך משהו, אל תתבייש באמת". אמרה אימא וראיתי שהיא מסתכלת על עיניי.
"תדאגי שהוא לא יתבייש,במבי?". שאלה אימא ואני מיד הנהנתי בראש.
"תמיד". אמרתי וחיזקתי את אחיזתי.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
