שלי.
"תזכירי לי מי את?"
זה ציניות, נכון?
לא ידעתי שזה מה שהולך לקרות הלילה.
במקום נשיקה שחשבתי שאקבל מלוק, קיבלתי מהבן אדם הכי לא צפוי, מייקל.
הוא אמר לי שהוא תמיד רצה לעשות את זה, שאלתי את עצמי, אז כמה זמן הוא מכיר אותי?
גם כשהציל אותי במועדון הוא ידע את שמי. אבל לא חשבתי שהוא ריגל אחריי הרבה שנים.
למה גם מייקל לא זיהה את לוק?
היום יום רביעי, והוא היה צריך להיות בבית הספר כדי ללמד את הכיתה שלי.
אולי לוק לא הגיע.
אז למה הוא חשב ששמו סן?
הכנסתי את עצמי לתסבוכות של עצמי.
אחזתי בידו שמופנת אליי ולא התייחסתי למה שהוא אמר כרגע.
יצאנו מחדר השירותים, כמובן של הבנים.
ניסיתי לחפש את לוק בעיניי אך לא מצאתי אותו.
אתקשר אליו באוטו ואודיע לו.
רגע.
אני באמת מתכוונת לישון שוב אצל מייקל?
ומאיזה בחינה זה נחשב?
"כנסי". הורה עליי כשראה שאני מסתכלת על הבר.
כמובן שלא רציתי להרגיז את הוד רממותו ונכנסתי פנימה.
חגרתי את עצמי והתקשרתי ללוק.
"איפה את?". שאל כאילו הוא לא שתה איזה מאה שוטים.
"הלכתי הביתה". אמרתי והסתכלתי על מייקל.
"לא הרגשתי טוב. אני מבטיחה שנמשיך את הדייט". אמרתי לו וראיתי את מייקל מסתכל עליי בכעס.
אנחנו אומנם לא ביחד, לא צריך להיות לו אכפת.
נשיקה זו נשיקה. אני בטוחה שהוא עשה את זה עם עוד כמה בנות.
"אם ככה". אמר לוק. "אז בסדר.
לילה טוב ותרגישי טוב, שלי". המשיך.
"לילה טוב". עניתי וניתקתי.
ראיתי את מייקל משלב ידיים ומסתכל על החלון. עדיין לא מוכן לנסוע.
"אנחנו מתכוונים לזוז מתישהו?". שאלתי אותו.
"מה זה לעזאזל היה?". שאל והיכה את ההגה כלא מאמין.
"זה יהיה רע מצידי לא לעשות את זה".
טענתי למרות שלא הבנתי למה.
" הוא חבר. אני לא רוצה לפגוע בו".
המשכתי בדבריי.
"אם אתה לא מתכוון לנסוע אני אקח מונית". אמרתי ובאתי לנתק את עצמי מהחגורה.
אך הוא, כמו תמיד עקשן.
הוא החזיר את החגורה, ולא העז להסתכל על עיניי והתחיל לנסוע.
על החיים ועל המוות.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
