"יחסית לבחורה, התארגנת מהר". פתחתי את דלת האוטו של לוק ומיד צחקתי ממה שהוא אמר.
"אני מוזרה, אני יודעת". עניתי וחגרתי את עצמי.
"הלוואי וכולן היו ככה". אמר והדליק את הרדיו.
"זה יקל על העולם הגברי". אמר וצחקתי יותר מפעם שעברה.
הטלפון שלי רטט מכיס הג'ינס ומיד בדקתי מי שלח הודעה. זה היה הוא.
מייקל: תשלחי את המיקום של הדייט שלך.
אני: למה?
נפרדנו, מייקל. תתקדם.
מייקל: אני זוכר את זה, שלי.
אל תשכחי מי נוהג.
אני: לא שוכחת.
מייקל: הכתובת.
אני: כשארצה אשלח לך. ביי.
שמתי את הטלפון על השקט וניתקתי קשר עם כדור הארץ. אנחנו הולכים לפיקניק,בכוונה רציתי מקום ציבורי, אין שום סיבה שהוא יפגע בי.
"איפה עושים את הפיקניק?". שאלתי את לוק וניתקתי אותו מהשיר האהוב עליו.
"הפתעה". ענה ומיד נתקפתי פחד.
אולי כדאי שאשאיר את הטלפון על שמע.
זה יעזור לכולנו.
מייקל: תעני לי לעזאזל!!!
אני: אני לא יודעת לאן הוא לוקח אותי.
מייקל: תפעילי את המיקום שלך.
אני: הפעלתי.
מייקל: תמיד תבדקי שיש לך חיבור ושאני שולח לך הודעות.
אני: בסדר.
מייקל: תשמרי על עצמך. בשבילי.
"עם מי את מתכתבת?". שאל אותי לוק ומזל שהוא עצר את הדמעות שלי.
"אימא שלי". שיקרתי. "אמרתי לה שלא אהיה בשעה הקרובה בבית". עניתי וחיוך עלה על פניו.
"למה את עצובה בזמן האחרון?". שאל לוק וכיבה את הרדיו.
"אני רוצה לעוף מהחיים האלה". עניתי בכנות. "נמאס לי לבכות". אמרתי ומיד הרגשתי דמעות.
"רואה?". אמרתי וצחקתי מעצמי.
"זה רק מוכיח שאת אנושית". ענה. "כולנו ככה".
"גם אתה בוכה לפעמים?". שאלתי את השאלה הכי מטומטמת שיש.
"זה שאני גבר לא אומר שאין לי רגשות".
ענה וחייכתי.
"אני תמיד בוכה". פתח את רגשותיו בפניי.
"אני לא אוהב להעמיד פנים". המשיך.
הוא ומייקל כל כך שונים. מייקל הוא לא אחד שבוכה. אבל הם גם דומים בעצות שלהם.
"את לא לבד". אמר ונגע בירכיי.
"תודה". עניתי והחזקתי את ידו.
"לאן הבאת אותי?". שאלתי את לוק כשיצאנו מהרכב. עדיין יש פה רשת ומייקל שלח לי שהוא קרוב אלינו, אז אין מה לדאוג.
"תכסי את העיניים". אמר והביא לי מטפחת.
"אני שונאת הפתעות לוק". אמרתי בכנות.
"אני לא הולך לחטוף אותך". אמר ושם את ידו על ליבו, כמוהו.
"אני סומכת עלייך". אמרתי ולא בטחתי בדבריי.
גם הוא אמר שהוא בצד שלי.
גם הוא אמר שלא יפגע בי.
אבל בסוף, בסוף הוא שיקר.
כמו תמיד.
💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖💖
גם בחלום הכי טוב שלי לא הייתי מאמינה שנגיע לחמשת אלפים צופים!!
תודה, תודה, תודה, ושוב תודה!
מעריכה ומקווה לראות מה אתם חושבות עד עכשיו.
תודה,
שוב✨
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
