המורה לאנגלית.

פרק 12.

"אני לא פוגע בך". אמר.

"בטח!

אנחנו משחקים פה תופסת. מי יתפוס אותי ראשונה וישתמש בי כדי לקחת כסף מאבא שלי!". צעקתי עליו.

"אבא שלך חשוב לך?" שאל אותי.

לא ידעתי מה לענות לו. זה אבא. למרות כל הדברים האיומים והבלתי נתפסים שעשה, הוא עדיין אבא שלי.

את צריכה להמשיך להאמין. זוכרת שלי?

"כ..ן".עניתי בגמגום.

"תסתכלי עליי כשאת אומרת את זה". אמר.

"כן". והפעם אמרתי בתוך עיניו, בלי גמגום.

"בגלל זה אני עדיין צריך אותך. את לא רוצה שהם ירצחו את אבא שלך,נכון?" שאל וצמרמורת עברה בגופי.

 "לא". אמרתי.

"יופי. ילדה טובה".

"בעצם". המשיך לומר. "את מי שהרגתי אתמול היה הבוס של הפעולה. אבל לא הבוס הגדול.

את הבוס הגדול אנחנו צריכים להרוג". חידד את דבריו.

להרוג?

מה עשית שלי!?

"אני לא מוכנה להרוג אף אחד". אמרתי. למרות שרציתי להרוג אותו ואני אפילו אשמח, אבל אני יודעת שאני לא מסוגלת.

"אני לא צריך שאת תהרגי. יש לי אנשים בשביל זה". אמר.

"אני צריך שנעשה לו מלכודת". המשיך לומר. "בעזרתך".

"מה צריך לעשות?" שאלתי אותו.

"אנחנו עדיין חושבים על תוכנית". אמר בחזרה.

"סבבה". אמרתי. "כשתהיה תוכנית תגיד לי".

באתי לצאת מהדלת אך הוא אחז שוב בידיי.

לעזאזל.

"שלי". אמר וסיבב אותי אליו. "אף מילה לאף אחד". אמר עם מבט רציני.

הנהנתי כאות הסכמה.

עכשיו התוכנית הבאה היא לצאת מפה, משירותי המורים בלי שאף אחד לא יראה אותנו ויעלה על דעתו כל מיני מחשבות.

יצאתי ראשונה. פניתי אל הכיתה כדי לקחת את התיק שלי חזרה.

"רוצה שאחזיר אותך הביתה?" שמעתי קול מאחוריי.

"לא". עניתי מיד והבנתי שזה קולו של מייקל.

"תני לי, בבקשה". התחנן בפניי.

"תודה, המורה. אבל לא". אמרתי.

"בבקשה". התחנן שוב. "בבקשה שלי". פעם שלישית גלידה.

"אתה יודע איפה אני גרה?" שאלתי. הוא לקח לי את התיק ורצה שאחשוב לבד.

בטח שהוא יודע. הוא זה שהחזיר אותך באותו לילה.

נכנסנו לאוטו שלו, יחסית לרוצח, האוטו נקי וריחני. ריח של וניל, כמו הריח שיש עליו.

נסענו בשתיקה. אף אחד מאיתנו לא העז לדבר. כשהגעתי לבית הודאתי לו אך הדלת הייתה סגורה.

"שלי". אמר. "אני מצטער שהכרנו ברגל שמאל".

"אני מצטערת שבכלל הכרתי אותך". עניתי חזרה.