"מה בה לך לאכול?". שאל אותי מייקל לאחר המקלחת.
"כל דבר". עניתי כשאני עדיין מתלבשת בחדר שלו.
שמתי, כרגיל, את החולצה שלו, החלפתי תחבושת וירדתי למטה.
אני עוד אשתגע פה.
באתי אליו וחיבקתי את גופו העירום למחצה בזמן שהוא עדיין מבשל. לפי מה שאני רואה זה פסטה.
"לא אמרת שאת רוצה ללכת בשלוש?"
שאל אותי כשהוא עדיין מערבב את הסיר.
"אתה רוצה להיפטר ממני?". שאלתי.
"את יודעת שאני רוצה אותך הכי קרוב אליי". אמר ואני מיד הסמקתי. "מצידי תגורי איתי". המשיך וכעת הוא הסתובב אליי וסגר עם המכסה את הסיר.
"איך היד?". שאל וליטף אותה מעט.
"זה פחות כואב עכשיו, זה יעבור". אמרתי.
"ותודה על ההזמנה". המשכתי ונישקתי אותו.
"אני אלך אחרי האוכל. אימא שלי תבהל אם לא אשן גם הלילה".
"אני אוהב אותך". אמר והסתכל על עיניי.
"גם אני אותך". אמרתי ונישקתי לפיו שוב.
"אני מתחילה לעבוד". התיישבתי על הספה כשרוי יושב עליי.
"איפה?". שאל כשהוא בא לשבת לידי.
"בספרייה שמול הבית שלי. אתה תמיד מוזמן לבקר". חייכתי ואמרתי.
"זה לא יהיה טוב אם אבוא". אמר וליטף את רוי.
"למה?". שאלתי אותו בבהלה.
ברור שאני רוצה שיבוא לבקר אותי.
אני חייבת אותו.
"כי אם אבוא". לחש באוזני. "זה לא יהיה טוב". אמר ונגע בירכי.
"ה..פסטה מייקל". גמגמתי והוא חייך חיוך ניצחון.
הוא יודע. הוא יודע מה עושה לי את זה.
"מוכן!". אמר ואירגן לנו שתי צלחות.
התמקמתי מולו ושמתי לעצמי כמה שבה לי.
"אני שמח שיש מישהו שאוכל את האוכל שלי". אמר וצחק עליי.
"אני תמיד פנויה. תבוא בכיף". צחקתי גם.
"זה מה שאתה שם לעצמך?". שאלתי, מרגישה קצת לא נעים כי לקחתי יותר ממנו.
"אני מתאמן. אסור לי לאכול מזה יותר מידיי". אמר והתחיל לאכול.
"איפה...אתה מתאמן?". שאלתי קצת מהרהרת. אם הייתי הולכת לחדר כושר ומישהו כמו מייקל נכנס, הייתי משתגעת.
"בבית". אמר כמובן מאליו. יש לו פה הכל.
"אתה יכול להיות שף, מייקל. בחיי". אמרתי לו בשיא הרצינות ושיניתי את הנושא.
"אני אקח את זה לתשומת ליבי". אמר ושילב את ידיו כשהוא סיים לאכול.
"את מתכוונת ללכת ככה?". שאל והסתכל על מה שאני לובשת.
"אני אשים את המכנסיים של אתמול". אמרתי ולפתע נזכרתי במשהו.
"אני אחזיר לך גם את הבגדים שנתת לי פעם. הם התייבשו". אמרתי וחזרתי להסתכל על הפסטה שכבר הספקתי לשים במזלג.
"מה אמרנו?". אמר ונעמד מולי.
"אני לא מקנא, שחצן אחד". אמרתי והסתכלתי על עיניו.
"רואים". אמר. "את היחידה שאני חושב עליה, בייב". אמר ומיד הרגשתי חום לאורך כל גופי.
"בייב?". צחקתי מולו.
"רוצה שאחליף לך שם?". שאל והרים אותי למרות שעדיין לא סיימתי לאכול.
עטפתי את גופו כמה שיכולתי, מפחדת שהזמן איתו יגמר.
"לא יודעת". עניתי בכנות. התיישבנו על הספה כשאני עדיין מעליו.
"אז יש לי משהו". אמר ונגע בפניי.
"במבה". אמר וחייך לשמע המילה הזו.
"במבה?!". שאלתי מבולבלת.
"אני חולה על במבה". אמר מנסה לרמוז לי משהו.
"גם אני אוהבת את במבה". אמרתי והבנתי את הרמז שלו.
"את רוצה שאשים אותך בבית?". שאל כשהוא עדיין מלטף את ראשי.
"אני אשמח". אמרתי. "תודה, במבה". צחקתי.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
רומנטיקההם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
