למה החיים צריכים להיות מסובכים כל הזמן?
אני מבינה שאי אפשר לחיות כל הזמן בטוב,
אבל צריך להגביל קצת את הרע.
אני מרגישה כאילו אני במלחמה עם עצמי.
מי ינצח?
הלב או המוח.
אימא היא אדם טוב, טוב מידיי.
לא מגיע לה לסבול ככה.
מייקל. טוב.. הוא לא האדם הכי טוב שאני מכירה, אבל אני בטוחה שיש בו יותר טוב מרוע.
הוא גם לא רצה את החיים האלה, כפי שגם אני לא רציתי בהם.
גם ליסה היא אדם טוב, היא מדהימה!
היא מצחיקה,יפה, חייכנית וכל מי שיסתכל עליה יפול תחת "הכישוף" שלה.
את לוק אני לא כל כך מכירה. רק יומיים.
אבל בנתיים הספקתי להכיר אדם שמוכן לסכן את החיים שלו כדי להציל סתם נערה שהוא לא מכיר.
בדיוק כמוהו.
אבל הוא ידע מי אני.
הוא השתמש בי למטרות שלו.
אבל המטרה הזאת היא להציל את הבחור שאפילו לא מגיע לו היחס שלי אליו.
אבל אני יודעת שאם יקרה לו משהו,
אימא שלי תתמוטט.
הסתכלתי על העוברים והשבים, ותמיד עניין אותי אם גם הם חושבים על החיים כמו שגם החיים חושבים עליהם.
מתכננים להם תוכניות פה ושם.
כאלה וכאלה.
אדם מבוגר הגיע וחלק איתי את הספסל. לפחות אני בטוחה שהוא חשב על מה שאני חשבתי כמה וכמה פעמים.
"את יודעת".אמר פתאום למרות שאנחנו לא מכירים.
"את מתכננת לעצמך דברים והחיים מתכננים לך ההפך. ככה העולם צוחק עלייך".אמר.
כאילו הוא נשלח אליי משמיים.
"אני יכולה להבין אותך". אמרתי לו.
הוא צחק צחוק חרישי, והבנתי שמצבו מחמיר.
"את לא יכולה להבין". אמר כעובדה.
"לפני כשנתיים איבדתי את החצי השני שלי. את הבחורה שהתאהבתי בה ולא ראיתי שום בחורה אחרת ממנה.
הייתי מביא לה כל יום שישי פרחים, וכשנופלת דמעה משמחה אני אומר לעצמי שעשיתי את הטוב ביותר שיכולתי לעשות". אמר ויכולתי להרגיש את הדמעות הזולגות, לנוכח הווידוי שלו.
"אני חי לבד כבר שנתיים".המשיך. "הנכדים באים, חוזרים, באים, לא מתקשרים וככה זה ממשיך. מי רוצה לדבר עם סבא שלו?".
שאל והרגשתי מיד רע עם עצמי.
את הסבים והסבתות שלי לא הכרתי.
כי סבתא שלי ניתקה קשר עם אימא שלי בגלל שהתחתנה איתו, וסבא עזב אותה לפני כמה שנים. מהצד השני אני במילא לא רוצה להכיר.
"צריך לחיות את החיים". המשיך בדבריו. "צריך לצחוק לעולם כמו שגם הוא צוחק עלינו. אל תפחדי ליפול, ילדה". אמר והסתכל על פניי.
השוני בינינו היה מאוד גדול.
פנים צעירות מול פנים מלאות צלקות.
אבל ישנו גם דמיון, הדעות שלנו כמעט דומות.
"אל תפחדי לאהוב, ליפול, להשבר, ללמוד.
צריך לנסות הכל לפני שנעוף מפה".
אמר וצחק בבת אחד, וצחקתי יחד איתו.
"אתה הספקת לעשות את כל זה?". שאלתי אותו.
"הספקתי רק דבר אחד".אמר.
"ומה זה?". שאלתי חזרה.
"לאהוב". ענה עם ניצוצות בעיניים.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
