המורה לאנגלית.

פרק 88.

"אל תשכחי אותי". אמרה ליסה כשהיא מכניסה את חפציה לתיק.

"בחיים לא". עניתי וחיבקתי אותה.
" נתראה מעצבנת".

"את באה?". שאל לוק ואני לצערי, באתי איתו.

"אז איך הולך?". שאל כשאנחנו הולכים והתחננתי שנגיע כמה שיותר מהר.

הוא מתחיל להפחיד אותי וזה גורם לי להתרחק ממנו וזה לא טוב שהוא יחשוד למה.

"בנתיים לא משהו חדש". עניתי.
"משעמם בבית. אימא שלי רוב הזמן עובדת. ליסה מעצבנת אתה עובד איתי עכשיו,
החיים תותים". אמרתי והוא צחק את הצחוק שהזכיר לי את מייקל וכאב לי על זה.

"מה איתך?". שאלתי למרות שאני יודעת מה איתו. "משעמם גם". ענה והסתכל על הקרקע.

"אני כל היום עם העיניים במחשב ונמאס לי מזה".

"למה אתה כל הזמן במחשב?
אתה יודע שזה לא בריא לעיניים". אמרתי ובאמת דאגתי לו.

"עבודות שאני צריך לעשות כי אני חדש".
אמר ולא ידעתי אם להאמין לו או לא.

"הגענו". אמר ופתח בפניי את דלת הספרייה. "איזה ג'נטלמן!". אמרתי והוא התכופך לאות השתחוות ולא יכולתי שלא לצחוק מזה.

"רינה". קראתי והיא מיד באה לקראתי.
"שלי, אהובה שלי!!". קראה בשמחה וחיבקה אותי חיבוק חזק כמו שהסבתות נותנות, חיבוק מלא אהבה.

"שלום לוק". היא אמרה אך יכולתי להרגיש שהיא התרחקה ממנו ופחד היה בעינה.

"שלום רינה". אמר ולחץ לה את ידה.
"מה עושים היום?". שאל והיא הסתכלה על עיניו לזמן ארוך.

"שלי, את תהיה בעמדה ותתני אישורים לספרים שילקחו. אם יבקשו ממך ספרים, תביא להם.
אתה תסדר את המדפים עם הספרים לפי הסדר". אמרה ושמחתי שהיא לא שמה אותנו ביחד.

"שנתחיל?". שאל לוק ושם את ידו על כתפי. "אפשר". אמרתי והלכתי לאן שאני צריכה ללכת, רחוק ממנו זה בטוח יותר.

אני אוהבת את הספרייה.
זה המקום שאתה יכול לחשוב בשקט ולהתרכז בעיקר. בספרים.

ספרים יכולים לחבר אותך למי שאתה.
כמו שאומרים, ספר טוב זה ספר שגם כשאתה מסיים לקרוא אותו אתה מרגיש שאיבדת חבר. 

דלת הספרייה נפתחת ונכנס בה לא אחר מאשר מייקל.
הוא לבוש בחולצה שחורה עם מכנס שחור צמוד שמוציא אותו יותר סקסי.

למה הוא חייב להיות כזה יפה?!

"המורה". אמרתי ומייקל הסתכל עליי במבט של 'מה את רוצה מהחיים שלי?!'.
"מה אתה עושה פה?". שאלתי והוא עדיין בוחן את פניי ולא מבין מה אני רוצה מהחיים שלו.

"המורה". קולו של לוק נשמע ומייקל הסתובב לשמע הקול והיה בהלם.
"איזה יופי". אמר וכעת הסתכל על עיניי. "התלמידים שלי אוהבים לקרוא ספרים".
אמר והבנתי שמחכה לי לילה ארוך מאוד.

"באתי לקחת ספר". אמר והוא הפנה את הטלפון שלו אליי כדי שאוכל להביא לו אותו.

היום בתשע תשאירי את החלון שלך פתוח.
יש לנו על מה לדבר, אוהב אותך.

"כבר מחפשת לך". אמרתי והנהנתי למה שהוא כתב בטלפון.

"אז מחר יש שיעור?". שאל לוק את מייקל ויכולתי להרגיש בזעם שיוצא לו.
פניו אדומות והוורידים שלו בולטים במיוחד.

"מחר אין. אתה מתגעגע?". שאל מייקל ואיגרף את ידיו מאחורי גבו כך שרק אני יכולתי לראות כמה הוא שונא אותו.

"מאוד". אמר לוק וחזר לעבודתו.
"הספר לא נמצא. אני אעשה לך הזמנה על ספר אחר?" אמרתי ולוק התנשם בכבדות והלך.

"תתקשרו אליי כשהוא כאן". אמר ולא הבנתי למה הוא ממשיך עם ההצגה, לוק כבר הלך.

"אין בעיה". אמרתי והוא השיט את ידו ואני לחצתי עליה.
הבנתי שזו דרכו להראות לי שהוא אוהב אותי ושעליי להיזהר.

"יום טוב המורה". אמרתי וחיוך עלה על פניו. אף פעם לא קראתי לו ככה כי הוא מעבר למורה.