שלי.
לא יודעת למה הסכמתי לזה, ואפילו למה הסכמתי שיהיה דייט.
הייתי צריכה להקשיב למייקל. הייתי צריכה להקשיב לו כשאמר לי לא לעשות את זה.
מייקל.
הוא כנראה באזור. הוא אמר לי שהוא תמיד מאחוריי ושאין לי מה לדאוג.
מה אם הוא ראה את זה?
"שיראה". התעורר התת מודע שלי. "אתם לא ביחד, אין לו זכות יותר".
אני שונאת, שונאת להיות במצבים של מצפון.
לוק הוא ידיד, לא יותר מזה. הוא גורם לי לאושר ולצחוק חזק עד שכואבת לי הבטן. הנשיקה שלו הייתה חמימה ואוהבת, לא כמו של מייקל מלאה בתשוקה.
"תודה". אמר לוק אחרי שהפריד את השפתיים שלנו. "על מה?". שאלתי מבולבלת.
"שאת לא בורחת מהבעיות שיש לי". ענה וחייכתי על מה שאמר.
מייקל טעה. אחרי הכל הוא בן אדם. וכמו שהוא אמר, אנחנו תמיד שופטים.
אולי הוא השתנה?
אולי הוא אדם טוב יותר.
"תודה גם לך". אמרתי והוא מיד נעמד כדי ללכת. "על מה?". שאל גם מבולבל.
"על מה שאמרת שאתה מוצא בי". עניתי ונעמדתי גם.
"תודה שוב". אמרתי וחיבקתי אותו חזק, אולי אצטער על זה בעתיד שלא עשיתי את זה לפני.
"אני אוהב אותך". אמר תוך כדי החיבוק.
"גם אני אותך, חפרן". אמרתי ולא רציתי לחשוב באיזה סוג אהבה מדובר.
"הולכים?". שאלתי אותו כשהתנתקתי מהחיבוק שלו. "כן". ענה.
סידרתי איתו את הדברים ופנינו ללכת, צלצול הטלפון עצר אותי.
"מי זה?". שאל לוק כשהוא שם את החפצים באוטו. לקחתי את הטלפון וראיתי שמיה מתקשרת.
"חברה שלי, מיה". עניתי ולא שמתי לב למה שאמרתי. "מיה?". שאל כשהוא מסתכל על האדמה שעליה הוא דורך.
איזה סתומה אני!!
יש להם את אותה אימא!
"כן". עניתי בפחד. "למה אתה בשוק?". שאלתי אותי, עושה את עצמי לא מבינה.
"שם יפה". ענה ונכנס לאוטו מהר.
"מה?!". עניתי למייקל בכעס ושכחתי שהיום זה היום של ההורים שלו.
"הכל בסדר?". שאלתי שוב בגישה שונה.
מגיע לו יותר טוב.
"הכל בסדר". ענה מהר. "רק רציתי לבדוק שאת חיה עדיין". אמר וצחק.
אוי לא.
לא שוב.
✨✨✨✨✨✨✨✨✨
היי לכולם💖
הייתי צריכה לפרסם את הפרק מחר, אבל החלטתי שהיום אפרסם אותו כדי לכבד את היום המיוחד לזכר השואה.
נזכור ולא נשכח🕯️
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
