שלי.
"מייקל!!". צעקתי כשנכנסתי לבית, מי יודע מה הוא יכול לעשות לעצמו, הוא שיכור.
"איפה אתה לעזאזל?!?".
נכנסתי לחדרים ולא מצאתי אותו, עד שנכנסתי לחדר שלי.
הוא ישן בה, השתטח על כולה עם בקבוק על השידה.
אני שונאת את המצבים האלה.
פניתי אליו, מנסה לסדר לו את הרגליים לפחות שישן טוב. הוא נראה כמו מלאך שרוצה לחיות בשקט.
ליטפתי את ראשו והטלפון שלי צלצל.
"הלו?". עניתי, מתיישבת בקצה המיטה כשמייקל מאחוריי.
"זאת רינה. את זוכרת שאת עובדת ביום ראשון, נכון?". שאלה ושמחתי לשמוע את הקול שלה.
מאז ומתמיד הייתי באה אליה כשהיא נותנת לי חטיפים בשקט ומקריאה לי סיפורים.
"ברור, רינה". עניתי. "נתראה".
"ביי מתוקה".
מה אני אעשה איתו עכשיו?
אם אימא שלי תראה בחור שישן לי במיטה, היא תרצח את שנינו.
"מייקל". הזזתי אותו קצת כדי לדעת מה מצבו. "מייקל". חזרתי שוב כשהוא לא ענה.
"איך היה הדייט?". שאל כאילו לא שתה כמה כוסות. "אתה רוצה דלי?". שאלתי, יודעת שזה מתישהו יבוא.
"תעני לי". ביקש והתיישב מולי.
"היה בסדר". עניתי והסתכלתי על עיניו הירוקות, הפגועות.
"הוא נישק אותך?". שאל כולו פגוע.
אני לא אשקר לו, אני לא כמוהו.
"כן". עניתי ונעמדתי כדי ללכת להתקלח, התעייפתי מכל היום הזה.
"למה אתה לא עם המשפחה שלך?". שאלתי אותו כשהפיג'מה ביד שלי.
"לא עניינך". ענה בלי שום בושה .
"אני עניתי על השאלה שלך, אז ניראה לי שזה כן ענייני". אמרתי וכבר רתחתי מזעם.
הוא נאנח אבל קיבלתי את התשובה שלי, "אימא שלי לא הייתה אחת שרוצה שהבן שלה יבכה עליה". ענה ועכשיו הוא נרדם.
אני לא אשרוד בסוף.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
