מייקל.
עברה שעה. שעתיים. שלוש.
השעה כבר הייתה שבע ולא ידעתי איפה שלי ואימא שלה.
נכנסתי ללחץ ומיד הפעלתי את הקשרים שאני מכיר.
הרצתי אנשים, בדקתי מצלמות הבטחה רק כדי לדעת שהיא לא עשתה איזו שטות.
ביקשתי ממנה לא לעבוד אבל לעזאעזל,
מי יודע כבר מה היא עשתה.
"בוס". אמר אמיר, אחד מהאנשים שלי.
"מצאת אותה?". שאלתי ישר ולעניין.
"לא. אבל יש לי מישהו שיודע איפה היא".
אמר והסתכלתי עליו ארוכות אך מיד עיניי רצצו לאדם שהיה מאחוריו.
סן.
מיד זינקתי עליו ותפסתי בחולצה שלו.
"שלום אח גדול". אמרתי וכבר לא הראתי חולשה מולו כפי שאני מראה תמיד.
נמאס לי מהמשחק שלו ונמאס לי ממנו.
"תירגע". אמר כשהוא מנסה להתפתל מאחיזתי.
"אתה רוצה לדעת איפה היא, נכון?". שאל ועכשיו, הסתכל על עיניי.
הורדתי את ידיי ממנו ונתתי לו לדבר.
"שלי במפקדה". התחיל לומר וכפות ידיי הזיעו. "צחי הלך שלב אחד קדימה בזמן שלא חשבת שהוא מסתובב בחוץ ולא סומך עליך.
אתה חושב שאחרי שהיית מסיים עם מה שאמר אתה תהייה בחיים?
חשבת שתקבל את הכסף שהבטיח לכולם ולא קיים?
שלי מעולפת, גם אימא שלה והוא מחכה לך כדי לסיים את זה". הוא סיים את דבריו ומחשבותיי לא עזבו אותי.
מה קרה לסן שאני מכיר?
לסן היהיר, המלגלג והפחדן מהצל של הבוס שלו.
תמיד ידעתי שצחי ירצה לסיים איתי כי אני יודע יותר מדיי.
אז למה סן, העזור הנאמן שלו, מגיע אליי ואומר לי את סודותיו?
"אתה חושב שאני מטומטם?". הרמתי את קולי ודפקתי על השולחן.
" אתה רוצה להפיל אותי?
בחיים לא!!". צעקתי וסן המשיך להסתכל עליי.
"אני נשבע לך באימא שכל מה שאמרתי הוא נכון". אמר ואני מיד צחקתי בקול רם.
"באימא?!
באותה אחת שראית שנהרגה ולא בחרת להזיז אצבע!?". צעקתי כמו שלא צעקתי מימיי.
"כן". אמר בקול חלש. "באותה אימא שבכתה ימים על זה שהבן שלה נחטף ולא ידעה שהוא חי ועדיין מהלך על האדמה.
באותה אימא שבאה לי בחלומות ללא הפסקה ומזכירה לי איזה חרא של בן אדם הייתי ועדיין.
אני יודע איפה היא, תן לי לקחת אותך לשם ותציל אותה.
תביא איתך את מי שתרצה וכמה שתרצה,
אם אשקר לך, תרצח אותי.
אני יודע שיהיה לך מזה סיפוק". ענה ולא ידעתי אם להאמין לו או לא.
טוב מאוד שהוא מודע לעצמו. באמת יהיה לי סיפוק אחרי שאסיים איתו.
"עם מה להתחיל?". שאלתי ונתתי לו להוביל.
אם שערה אחת תפגע מראשה אני אהרוג אותו בצורה מהירה וחלקה.
"תתחיל את התוכנית שלך, אתה תזדקק ליותר אנשים ממה שחשבת". אמר והפעם החלטתי להקשיב לו ושמתי את כל השאלות בצד.
החלטתי להקשיב לאח שלי.
או לפחות, ככה היה.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
