הוא באמת צדק.
החולצה באמת לא הייתה קצרה מידיי ולא ארוכה מידיי,בדיוק כמו שאני אוהבת.
הריח שהותז ממנה היה ריח של כביסה, אבל לא יכולתי להתעלם גם מהריח הוניל שהיה בה.
עליתי על המיטה הזוגית שלי, לא ידעתי אם לסגור את הדלת או לא אך בסוף בחרתי שלא.
זה רק אני והוא פה.
ושני הכלבים שלו.
רגע לפני שאני מצליחה לישון אני שומעת צרחות מאחד החדרים.
מייקל.
למזלי ולמזלו הדלת שלו הייתה פתוחה.
זינקתי עליו וניסיתי להעיר אותו.
"מייקל". לחשתי. "זה לא אמיתי תתעורר".
"תעזוב אותה.
תעזוב אותה".אמר מייקל ולא הבנתי למי התכוון.
"אל תצרחי..ב..בקשה". אמר ועכשיו דמעות זולגות מעיניו.
"מייקל!!".צרחתי עכשיו. והוא פתח את עיניו.
"מ..ה קרה?". שאל מנסה לבלוג את רוקו.
"היה לך סיוט. זה נגמר. זה לא היה אמיתי". ניסיתי להרגיע אותו.
"אני הולכת להביא לך מים".
ירדתי למטה ומילאתי לו כוס גדולה ליתר ביטחון.
כשניכנסתי לחדר לא שמתי לב שמייקל בלי חולצה.
תתרכזי.
"קח". אמרתי. הידיים שלו רעדו אז תפסתי איתו יחד.
"ת..ודה". אמר והסתכל על עיניי,כדי שאני אבין את מה שהוא אמר הרגע.
רגע.
הוא אמר תודה?
לי?!
הוא חיסל כמעט את רוב הכוס,"אני הולכת למלא את זה שוב,ליתר ביטחון".
באתי לקום אך ידו של מייקל עצרה אותי.
"תו..כלי לישון איתי הלילה?". שאל.
"אני אשים כריות באמצע.אנחנו לא ניגע אחד בשני".
זה לא שלא נגענו אחד בשני גם לפני כן.
"בסדר". אמרתי.
ירדתי כדי למלא שוב וראיתי את מיקה ורוי, שני הכלבים עומדים.
'אבא בסדר". אמרתי. מקווה שיבינו אותי, והם באמת הבינו הם חזרו לשבת ונרדמו להם.
כשאני עולה עם כוס המים, מייקל כבר הניח את הכריות וישן בצד ימין.
"לילה טוב". אמרתי לו בתקווה שיבין שעכשיו אני איתו ולא אעזוב אותו.
"לילה טוב שלי". אמר.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romansaהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
