המורה לאנגלית.

פרק 43.

מייקל.

זהו.

עשיתי את זה.

נישקתי אותה, ועכשיו היא תמיד תרצה לדעת למה עשיתי את זה, ככה שהיא תמיד תהיה קרובה אליי.

תמיד חלמתי על הרגע שבו השפתיים שלי יגעו בשלה. אבל לא הבנתי עד כמה רציתי את זה.

ידעתי שאף פעם לא היה לה חבר, אבל מצד שני, הנשיקה הראתה אחרת.
היא כל כך טובה אליי ואני...טוב אני זה אני.
אני יודע שאני בלתי ניתן לאהבה, וזה מגיע לי.
לא הייתי צריך לפגוע בה ככה.

הקארמה המחורבנת הזאת.

הייתי צריך להישאר בבית. להתקשר אליה שתבוא אליי וככה היא תהיה מוגנת.
אבל מצד שני, היא אף פעם לא תסכים להיות איתי בבית אחרי מה שעשיתי לה.

ביקשתי ממנה לא לצאת כי לא רציתי שהיא תבין שאני משתף פעולה עם סן, או לוק, מי שלא יהיה.
הבנתי את התוכנית שלו.
הוא רצה להתקרב אליה ואז לגמור איתה.

יצאתי מחדר השירותים והצטערתי על זה.
רציתי לקחת אותה איתי הביתה ולגרום לה שלא תעזוב לעולם.

אבל כל מה שאנחנו רוצים, לא בהכרח נקבל.

ראיתי את סן, שכבר הספיק לקחת מישהי אחרת וכבר שכח ממנה. מעניין אם שלי הייתה יוצאת עכשיו מה היה קורה.
סימנתי לו עם האגודל שאנחנו מתקדמים עם התוכנית. הוא ראה את זה והחזיר לי אגודל.

לפחות עכשיו היא מוגנת.

יצאתי מהבר המעפאן הזה ופניתי לרכב שלי.
אם אשאר פה, אני עלול לרצוח אותו.

ויש מצב גם לנשק את שלי שוב.

הנעתי את הרכב ופניתי לנסוע לבית.
השעה רק 22:30 והזמן לא זז.

רגע.

איך שלי תחזור הביתה?

אם הוא יחזיר אותה?

נסעתי חזרה, כשהבנתי את גודל הסכנה.

עצרתי את האוטו. למזלי השומר של הבר לא התנגד והנה אני שוב בנק' התחלה.
פתחתי את דלת השירותים שבה היינו.
והיא הייתה שם. ישבה על האסלה, שפאק, היא עדיין מוציאה אותה יותר יפה.

"לא עשיתי לו כלום". אמרתי לה כשראיתי שהיא מודאגת למרות שהוא לא שווה את הדאגה שלה.
ראיתי שהיא הוציאה הנחה עמוקה והושטתי לה את היד שלי.

"אני צריכה לחזור אליו". אמרה והבנתי שהיא התכוונה לסן.
"בואי". אמרתי ביותר תקיפות.
"אני לא יכולה מייקל". אמרה והסתכלה על עיניי.
"את אוהבת אותו?". שאלתי אותה וסגרתי את הדלת.

"לא בתור בן זוג". אמרה והתיישבה על האסלה.
התיישבתי מולה והבנתי שאני בבעיה.

אסור לה לסמוך עליו.

אסור לה לבוא איתו לשום מקום יותר.
"תבואי איתי הביתה". אמרתי לה, במטרה לספר לה עליו כמה שיותר מהר.

"אני לא יכולה". טענה שוב ורציתי לנשק אותה יותר חזק כדי שתחשוב קצת בהיגיון.

לוק לא סתם הציל אותה.

היא לא סתם כמעט מתה בגלל 'תאונה'.

לא סתם הוא הזמין אותה למקום שיש בו מלא רעש.

"אני מתחנן, שלי". ניסיתי לשכנע אותה.
"מה אני אגיד לאימא שלי?". שאלה.
"שאת אצל ליסה". עניתי כמובן מאליו.
"אבל אבא לא בבית. זה לא נשמע הגיוני". ניסתה לתרץ את דבריי.

"לישון אצל החברה הכי טובה שלך, זה לא הגיוני?". אמרתי וחייכתי אליה.
דבר שאני כמעט ולא עושה.

"בסדר". סוף סוף נשברה.
היא רצתה לעמוד על הרגליים אך עצרתי אותה מיד.
"מה?". שאלה כולה מבולבלת.
תפסתי את פניה בשתי ידי ונישקתי אותה.
ידעתי שהיה אסור לי לעשות זאת שוב, אבל הלב יותר חזק מהמוח.

היא נגעה בזיפים שלי וגרמה לי לשחרר צעקה שקטה. היא כנראה יודעת שזו נקודת התורפה שלי.

נישקתי את מצחה ועזרתי לה לקום.
"אל תתלהב יותר מידי". אמרה לאחר שהתנתקה ממני וחייכה אליי.

"תזכירי לי מי את?". אמרתי לה בצחוק והיא צחקה יחד איתי.

היא יותר טובה ממני.

זה בטוח.