המורה לאנגלית.

פרק 50.

מייקל.

לא הצלחתי להירדם כל הלילה.

מה אני אמור לעשות עכשיו?
לספר לה על התוכנית הגדולה של סן?
לספר לה בכלל על סן?

אני לא רוצה להרוס את מה שבניתי.
אני מנסה לומר לעצמי סיפורים שהיא לא בשבילי, שהיא יותר טובה ממני, אתה סתם חרא שלא מגיע לו לאהוב.

אבל היא מוכיחה לי אחרת.

היא מסתכלת עליי בצורה שונה מכל אחת אחרת.

היא מעריכה אותי.

היא ממלאת לי את החסר.
את הצורך באהבה שלא היה לי מגיל שש.
אם אספר לה , היא תהיה בסכנה.
אבל מצד שני, כשהיא תגלה הכל, היא תשנא אותי יותר.
ואני לא מוכן לוותר עליה, גם אם העולם יתפוצץ מחר.
היא שלי. וגם השם שלה מעיד על זה.

היא נועדה בשבילי.

אני שם לב שהיא מחבקת חזק את זרועי, היא בטוחה שאני העוגן שלה, אבל היא לא מבינה שהיא זאת שמחזיקה אותי ונותנת לי משמעות לחיים.

הכרתי אותה מגיל 10. ידעתי שכדי לנקום את מות הוריי אני צריך לעבור דרכה.
אבל עכשיו, זה מרגיש אחרת. אני באמת מתחיל להתאהב.

"למה אתה לא נרדם?". היא פותחת את העיניים ומסתובבת אליי, לא מבין איך היא ידעה בכלל.
עשיתי את עצמי ישן, רק כדי לדעת מה היא הולכת לעשות.
"תפסיק לעשות את עצמך, אתה שקרן גרוע". לחשה לי באוזן ומיד הרגשתי איך כל גופי מתחמם.
הרגשתי את עיניה נעוצות בעיניי, היא לא מוכנה לשחרר הבחורה הזאת, הבחורה שלי.

וגם אני לא.

היא נישקה אותי נשיקה קטנה על הלחי והמשיכה ללטף את בזיפים שלי. פאק אני כל כך שקוף מולה.
"אל תפסיקי". העזתי לומר ויכולתי לחוש בחיוך שעלה על פניה כשגילתה שהיא צדקה, שאני סתם עושה את עצמי.
"ידעתי. אתה שחקן גרוע". אמרה וצחקה.

"מה השעה?". שאלתי אותה והיא בדקה.
"3:00. יש לי מחר בית ספר". אמרה והתחננה בפניי שנלך כבר לישון ולעזאזל מה יהיה מחר.
"למה אתה לא נרדם?". שאלה ופקחתי את עיניי.
"את לא מחבקת מספיק חזק. אם תאחרי זה יהיה בגללך, כי אז לא יהיה מי שיביא אותך". צחקתי ושיחקתי עם השיער שלה.

"חוצפן!". צעקה עליי ודחפה אותי עם היד שלה.
"אתה זה שלא מחבק מספיק חזק". אמרה והרגשתי שהולך להגיע כאן עוד משהו.
"ניראה לי". התחילה לומר ושיחקה עם שערי.

אוי ואבוי לי.

הבחורה הזו עוד תהרוג אותי בעודי חי.

"שלוק ישמח להחליף אותך. אני אצטרך להגיד לו שנקבע לעשות פיקניק". אמרה והסתכלה על עיניי.
רק מלשמוע את השם של השקרן הזה רציתי לרצוח אותו.
"תשמרי על הפה שלך, ילדה". הזהרתי אותה עם האצבע.
" לפני שאני אדגדג אותך שוב, תיזהרי". ובאמת התכוונתי לזה.

היא הבינה שאני חושש ממנו, ושאני לא רוצה שהיא תבחר בו ולא בי.

"קנאי". אמרה והסתובבה כדי לחזור לישון.
"קנאית". אמרתי לה ועכשיו חיבקתי אותה יותר חזק, כדי שתבין שאני יותר טוב ממנו.

"מייק..ל". ענתה חנוקה והבנתי שהגזמתי ומיד שחררתי קצת.
"לוק יכול לעשות את זה יותר טוב". אמרה וגיחחה.
ורק מלשמוע את השם שלו שוב מיד דגדגתי אותה. שלא תעז להגיד שוב את השם של הנחש הזה.

"מה אמרת?". שאלתי אותה כשהיא עוד מתגלגלת בצחוק.
"אתה הכי ט..וב בלחבק". ענתה בצחוק.
"אני לא צוחק , שלי". אמרתי לה עם מבט עצבני שאף פעם לא הבנתי שאני יכול לעשות אותו ושיחררתי אותה.

זאת הבחורה שלי. רק שלי.

"קנאי". אמרה והתחילה להסדיר את נשימתה.

"רוצה שאחליף לך את הפיג'מה המחורבנת הזאת?". שאלתי אותה מנסה להתגרות בה חזרה.
היא מיד הסתובבה והסתכלה על עיניי.
"תיזהר". אמרה והחזירה לי עם האצבע.
"גם את". עניתי ונשכתי את אגודלה.

היא צחקה והסתובבה לישון חזרה, מחבקת את הזרוע שלי יותר חזק, וכך גם אני.

תודה אימא, על זה שאת דואגת את מי לשלוח לי.

גם לך,

אבא.