לוק בן 12.
לא ידעתי למה דוד צחי לקח אותי איתו וגרם לי לעזוב את אימא שלי.
בזמן האחרון בילינו יחד הרבה. הוא לימד אותי איך להשתמש בחץ וקשת ואפילו איך להחזיק נכון רובה.
רציתי לחזור הביתה, למקום שבו אני מרגיש בטוח, אבל הוא לא נתן לי.
הוא איים עליי שאם אצא אשלם על זה בעתיד. אז הקשבתי לו.
"אתה מוכן?". שאל אותי דוד צחי ועניתי שכן, למרות שלא ידעתי לאן אנחנו הולכים בדיוק.
"מצוין". ענה. "קח את הרובה שלך". הורה עליי ומיד לקחתי אותו איתי כדי שלא יכעס עליי שוב.
הרגשתי זר בבית שלו. אבל גם באותו רגע הרגשתי אדם שחי בבית הזה באופן יום יומי. מה שנכון.
הוא דאג להשלים לי את החוסר בהורים שלי. אבל אי אפשר. הורים אי אפשר להחליף.
"אתה לא נכנס". אמר לאחר שירדנו מהרכב. "אתה נשאר בחוץ ומקשיב". הורה עליי ושניים משומריו עמדו מאחוריי.
ראיתי אותו נכנס דרך החלון ולא דרך הדלת. זה אולי אנשים שחייבים לו כסף והם לא שילמו. רוב הזמן זה מה שהוא עושה.
לפתע, נשמעו יריות וצעקות מהבית. זיהיתי את הקול שלה. את הקול הרך והנעים של אימא שלי.
מה הוא עושה לה בפנים?!
"אני רוצה להיכנס". אמרתי לשני שומריו. "אתה לא יכול, ילד. הבוס לא מסכים". ענה אחד מהם והסתכל על עיניי.
"אז אני אגיד לו שבגללכם לא הצלחתי ללמוד איך לרצוח כמו שצריך". עניתי להם. "נראה מה הוא יעשה לכם, פחדנים קטנים". אמרתי וידעתי שזו היא הדרך היחידה לשבור אותם.
"בסדר, כנס". אמר השני בפחד. "אבל תיזהר". אמר.
נכנסתי ונעמדתי מאחורי גבו של דוד צחי, ראיתי מול עיניי שתי גופות מלאות בדם, אחת מהם היא של אימא מיה. והשנייה היא של החבר שלה.
הוא הרג אותה.
הוא הרג אותה.
הוא הרג אותה.
"אני אצליח קן. אתה עוד תראה". אמר והסתכל על הגופות של אימא שלי וחבר שלה וחייך מעליהם.
"יופי שאתה פה". אמר. "ככה עושים את זה ילד. מהיר וחלק". אמר ללא רגש.
"בוא". הורה עליי ובאתי אחריו, אך לפני הבטתי באימא פעם אחרונה וניגשתי אליה, מלטף את ראשה ואת פניה המוצפות דם.
"הוא ישלם על זה. אני מבטיח לך". אמרתי ומיד הלכתי אליו כדי שלא ישים לב שנעלמתי לו.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
