המורה לאנגלית.

פרק 37.

מייקל.

למה היא לא הגיעה היום?

היום הזה עבר לאט.
תלמידים באו ותלמידים הלכו.
שמתי לב שליסה התרחקה ממני קצת,
אז הסקתי שכנראה היא נדלקה על גבר אחר.

אני זוכר שאתמול בלילה התקשרתי אליה, וחשפתי את עצמי.

למה שתית מייקל?

לעזאזל.

לא רציתי שזה יהיה ככה. לא רציתי שהחיים יראו ככה.
והבטחתי לעצמי, לעזאזל, אני הבטחתי לעצמי שלא אתקרב אליה, ואעשה הכל כדי שהיא תתרחק ממני.

נכנסתי למכונית שלי, והפעלתי את הרדיו במטרה להסיח את דעתי.

אבל זה לא הצליח.

היא כל הזמן נמצאת שם. במקום הלא הנכון.

כאילו, היא מנסה בכוונה להכניס את עצמה בתוך צרות.

היא לא נורמלית.

וגם אני לא.

נכנסתי לבית ורוי קפץ עליי.
הבנתי שקשה למיקה לקום, הרי היא בהריון.

כאב לי לומר לה באותו היום שהם אצל 'ידידה', אבל זה מה שרציתי שתבין.

שתשמור כמה שיותר מרחק.

אבל בנתיים, מיד לא שומר מרחק הוא אני.

פניתי למיקה וליטפתי את ראשה. מנסה למסור לה שהכל יהיה בסדר.

הורדתי את החולצה ופניתי למקלחת.
צלצול הפעמון של הבית, הבהיל אותי.

מי יכול כבר להגיע?

פתחתי את הדלת, וסן נכנס.
"מה אתה עושה פה?". שאלתי כלא מאמין.
הוא אף פעם לא יוצא החוצה.

"הודעה מהבוס". אמר והסתכל על שני הכלבים שלי שסבל אותם כל חייו.

הסתכלתי עליו ופתחתי אוזניים.

"אתה צריך להתקדם גבר". אמר.
" אתה כמו צב". אמר וצחק לי מול הפנים.

אם רק יכולתי לפוצץ אותם, אם רק הייתי הורג אותו.
יש לו מזל, שאני עדיין צריך אותו.

"היא שונאת אותי". אמרתי לו.
"אני עובד על זה. תמסור לבוס".
אמרתי ופניתי לפתוח את הדלת כדי שהחלאה הזה יצא כמה שיותר מהר מפה.
"אני לא חושב שהבנת אותי נכון, מייקל". אמר.

וכשהוא אומר את השם הפרטי, יש כאן עניין.

"הבוס כבר רוצה אותה".אמר. "בעוד כמה שבועות". המשיך.
"אבל אי אפשר". חזרתי שוב על מילותיי.
"זה לא עובד ככה. אי אפשר לגרום לה לאהוב אותי בשנייה".
ניסיתי כמה שיותר לחרטט אותו. אני צריך עוד זמן.

הוא התחיל לצחוק בקול רם.
"אני רואה פה נפש פצועה?". שאל בלעג.

לא עניתי לו.

"שלי עושה לך את זה?". ניסה להתגרות בי.
שמעתי את השם שלה על הפה המלוכלך שלו וישר איגרפתי את ידיי.

לא להגזים מייקל.

"אני כנראה צודק". אמר והסתכל על ידיי המאוגרפות.

"אל תדאג". אמר ולחש באוזני רגע לפני שיצא מהדלת.
"אני אחליף אותך". הציע ויצא, כשקולו המעצבן עדיין מהדהד באוויר.