המורה לאנגלית.

פרק 56.

נעמדתי ועליתי למעלה כדי להתלבש.
"איפה המכנסיים שלי?". שאלתי את מייקל כשהוא נח על המיטה, עדיין מסתכל עליי.
"לא יודע". אמר וגיחך.
"מה אתה מנסה לעשות?". שאלתי אותו, עדיין עומדת וידיי על מותניי.
"לא יודע, ברצינות". אמר והדליק את הטלוויזיה.

אתמול עלינו לחדר והתקלחנו יחד, את המכנסיים שלי שמתי ב....בשירותים!
צעקתי וראיתי את אותה הבעת פנים של מייקל לא משתנה.

הוא עושה משהו הבחורצ'יק הזה. ואני עוד אגלה אותו.
נכנסתי לשירותים וניסיתי לחפש כמה שיותר מהר.

מצאתי. אמרתי לעצמי.
אז למה הוא צחק?
הרמתי את המכנסיים שהיו על הרצפה והבנתי למה.
הם היו רטובות.

אני אראה לו מה זה.

באתי לצאת מחדר השירותים אך צלצול הטלפון של מייקל עצר אותי.
"כן גולי". שמעתי אותו אומר וליבי מיד התכווץ.
מי זו הבחורה הזו?
למה הוא נותן לה כינוי?!

"אני יודע". המשיך בדבריו. "שכחתי מזה לגמרי".
"אני מבטיח, אבוא מחר, בשישי.
אני אוהב אותך". אמר ונדרכתי אחורה.

למה הוא משתמש באותן מילים שהוא אומר לי?

הסתכלתי על עצמי במראה, רואה עוד יותר את הטמטום שבראש שלי.

מה חשבת לעצמך?

שהוא יאהב אותך?

שהוא יהיה שלך?
את רק בת 16. הוא המורה שלך.
הוא תמיד שיקר לך, והנה גם עכשיו חתיכת מטומטת. התת מודע שלי תקף אותי יותר היום.

הוא אוהב אותי. עניתי חזרה. אני רואה את זה דרך העיניים.
תמיד אפשר להחביא. ענה חזרה. גם את עושה את זה.

הוא צודק.

הוא באמת צודק.

הוא שיקר לי. כמו תמיד.
הוא לא מוכן לספר לי מי זאת גולי או לא יודעת מי. הוא לא סומך עליי.
בחורה תמימה שנפלה לרשת שלו.

ניקיתי את הדמעות שזלגו מעיניי ואיפסתי את עצמי.

"מי התקשר אלייך?". שאלתי את מייקל כשסגרתי את דלת השירותים.

"אחד מהמורים של בית הספר". ענה .
שוב בלי שום בושה שיקר לי.
"מי זה?". שאלתי אותו. "אני מכירה את כל המורים, אולי אעזור לך".:הקשתי עליו והתיישבתי על המיטה.
"הוא לא מהבית ספר שלך". אמר ושיקר שוב.
"מצאת את המכנסיים?". שאל, מנסה לשנות נושא.
"הם רטובות". אמרתי והסתכלתי על פניו.
"אני יכולה לקחת אחד מפה?". שאלתי אותו.
"אני אביא לך". אמר ויצא מהחדר.

אני צריכה לעוף מפה. כמה שיותר מהר.

"קחי, במבה". אמר.

איך הוא לא מתבייש?!

איך הוא יכול להמשיך לשקר ולהיות איתי בו זמנית?

הוא לא ישתנה. אף פעם ולא בשביל אף אחת.

"תודה, בייב". אמרתי ועכשיו השתתפתי בהצגה שבה הוא משחק.