שלי.
אני באמת לא מצליחה להבין את הבחור הזה.
רגע אחד אנחנו בשירותים,רק אני והוא,בין שמיים וארץ,בתוך תא סגור, ורגע אחר כך הוא מציע לי טראמפ עד הבית.
לא שמתי לב שנכנסתי הביתה עד ששמעתי את הקול שלא שמעתי כבר כמה ימים,אולי שבועות.
"מי את!?". שאל כשבידיו משקה אלכוהול.
התעלמתי ממנו.
ידעתי שאסור לי לענות, לא ליצור קשר עין ולהיות כמה שיותר מרוחקת מהבית.
המשכתי לעבר החדר שלי, בתקווה שהוא ישכח את שאלתו ויחזור לחייו "הנורמלים".
"שאלתי מי את!!". עכשיו צרח וצעקתו עצרה אותי מלפתוח את הדלת.
לא עניתי . שוב.
פחדתי ממנו, שקשקתי, ידעתי שמאבא לא צריך להרגיש כך.
אבא תמיד משרה חום, בטחון, הגנה.
ובמקום זה, אני מקבלת קור,פחד והתרחקות ממנו.
נכנסתי לחדר וסגרתי אותה בתקווה שהוא לא יפתח עכשיו אותה.
"את לא שומעת,אה?". אמר ותהיתי לעצמי איך הוא מדבר רגיל, כאילו הוא לא חיסל איזה בקבוק או שניים.
הוא ניסה ברגליו לשבור את הדלת,
אך לא הצליח.
לקחתי מהר את הטלפון שלי, כדי שאוכל להתקשר לאחד מהשניים: אימא או ליסה.
כן,ליסה מודעת למצב שבו אני שרויה, לפעמים כשהוא נמצא בבית אני אצלה.
לא רציתי לפתח רגשות קנאה לעבר משפחתה הנורמלית שתמיד רציתי.
אימא, אבא,עוד אחים קטנים ומעצבנים ובלי בעיות או סמים בחיים.
אבל זאת חברה שלי, וזה מה שחברות עושות,שמחות בשביל השנייה גם אם המצב של הצד השני חרא.
עיניי דומעות. שוב.
מה אם הוא יצליח?
מה אם הוא ירצה לעשות בי משהו כמו פעם?!
לא שמתי לב למי התקשרתי, נכנסתי לשיחות ולחצתי על המספר הראשון.
מילא אני מתקשרת רק אליהם.
ת..עני...
תע..ני...
בבקשהה!!!
הרעש המצבן הפסיק והבנתי שאני יכולה לדבר עכשיו.
"ליס..ה, אימא אני צריכה עזרה!
אבא מנסה לשבור את הדלת!
בבקשה! מהר!!".
"שלי?". שמעתי קול של גבר על קו והבנתי שזאת לא אחת מהשניים.
אני מציצה בטלפון כדי לראות למי התקשרתי.
מיה.
לעזאזל.
כך כיניתי אותו,את מייקל.
לא רציתי שפתאום אימא תראה על הטלפון
"הרוצח מתקשר". כנראה שאז היינו נרצחים שנינו.
"ל..א משנה". אמרתי עם דמעות. "ביי".
"ל..א צעק!!.
אני אתקשר למשטרה".
"לא!!
אל תעשה את זה!!". צרחתי יותר חזק.
"לא למשטרה". הנמכתי את קולי כדי שהצד השני לא ישמע והמצב יחמיר עוד יותר.
"בסדר". אמר. "אני בא עכשיו.
תתחבאי מאחורי הדלת ותקשיבי עכשיו טוב טוב".
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
