הגענו לביתו, שנראה שלא הוסיף לו דבר מאתמול. יצאתי מהרכב והוא היה מאחורי.
הוא התקדם אל עבר השער כדי שנוכל להיכנס אך הוא פשוט עצר והתקשר למי שהתקשרה אליו.
הוא הסתובב אליי, הסתכל על עיניי וענה לה.
"את צריכה משהו?". שאל אותה וחייך חיוך קטן.
"אני אבוא לתת לך את זה מחר". אמר לאחר כמה דקות בלי שום חרטה או מצפון.
"נתראה גול". אמר וניתק את הטלפון.
במחשבה שנייה, כשאני חושבת עם עצמי, אני חושבת שכדאי לי לישון בבית שלי. בלי בוגדים מסביבי.
"כנסי". הורה עליי. הוא כנראה אוהב להרגיש שאני עושה את כל מה שהוא אומר.
"אני רוצה הביתה". עניתי בלי שום בושה.
"את לא הולכת לשום מקום". ענה בתקיפות.
"כנסי". הורה שוב.
"לא". עניתי ושילבתי את ידיי. מחכה שהוא יתחרט ויחזיר אותי הביתה.
הוא התקדם אליי ואני הלכתי כל פעם צעד אחד אחורה.
הוא תפס את ידי ומשך אותי אליו, כך שיכולתי להרגיש את נשימותיו.
"אני לא אוהב את המילה הזאת, שלי". לחש לאוזני.
וואלה?
מה אתה אומר?!
"כנסי". חזר שוב על מילתו כשלחש לאוזני.
"אל תיגע בי ואני אכנס". אמרתי לו ויכולתי לראות שהוא היה בהלם.
הוא התרחק ממני, כך שעיניו הסתכלו על עיניי ואז פשוט עזב את היד שלי.
אני אחזיר לו.
מייקל פתח את הדלת ורוי קיפץ עליו ועליי.
כל כך התגעגעתי אל שני החמודים האלו.
הם היו כל כך חסרים לי.
ליטפתי את רוי ואז את מיקה שישבה בצד.
"תהיה חזקה". לחשתי לה והיא הניחה את ראשה על השטיח.
"איפה אני ישנה?". שאלתי את מייקל כששם את המפתחות ליד הטלויזיה.
"איתי". אמר כמובן מאליו.
אין שום מצב.
"אני לא חושבת שגול תאהב את זה". נעמדתי מולו.
ראיתי חיוך קטן שעלה על פניו.
" את מקנאה, שלי?". אמר את השם שלי בלחש והתקרב אליי.
"אנחנו לא ביחד. אין לי במה לקנא".אמרתי לו. "פשוט, חבל שתפגע בזוגיות שלך".
הוא התקרב אליי עוד צעד, אך הפעם לא התרחקתי ממנו.
"את זוכרת ששאלת אותי אם אני בזוגיות ועניתי לך שאני לא"?. שאל וסידר את השיער שלי.
"כן". עניתי מיד.
"אז למה את טוענת ככה?". שאל בלחש והתקרב לאוזני.
"אתה רוצה להגיד לי שגול, או המייל לוב שלך, היא לא חברה שלך?". שאלתי בלעג.
"היא ידידה". לחש באוזני והעביר בי מיד צמרמורת.
הוא גילה את נק' התורפה שלי.
"אז למה אתה שומר אותה בתור מיי לוב?". ניסיתי לשאול בנורמליות.
למרות שכל הליחשושים האלה הורגים אותי מבפנים.
"כשיבוא היום אני אספר לך". התרחק ממני.
"אז אני לא ישנה איתך". אמרתי והתיישבתי על הספה.
"ניראה אותך". אמר ומיד הרגשתי את עצמי מונפת באוויר.
"תעזוב אותי!!!". צעקתי לו. אך ידעתי שהוא נהנה מזה.
הוא הניח אותי על המיטה שלו. במיטה שכל הקסם קרה.
ניסיתי לקום, להילחם, אבל כלום. קיר ברזל.
"ששש". אמר לאחר שעלה עליי ושם את ידיי מאחורי ראשי, וישר הרגשתי פרפרים בבטן.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
