"אז אתה אומר בעצם, שכדי להגיע לאבא שלי צריך לעבור דרך לוק?". שאלתי אותו מנסה להבין אם אנחנו באותו ראש.
"אנחנו צריכים שהוא יאמין לך. יסמוך עליך". אמר.
"מי זה אנחנו?". שאלתי, לא מבינה את מילותיו.
"לא רק אני מנסה להלחם מולו". השיב. "הארגון שלי, של הסמים, כל החבר'ה בעצם נגדו".
אז הוא נעזר בהם באותו לילה. הם אלו שרצחו אותם.
"אני אעשה הכל". אמרתי ומיד הרגשתי את ידו החמימה על פני.
"את הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים.
את מבינה את זה, נכון?". שאל וקירב את מצחו למצחי.
"אני מנסה לקלוט את זה שנישקתי את המורה שלי". אמרתי וצחקנו יחד.
"מייקל". אמרתי והוא מיד הסתכל על עיני.
"מאיפה הכסף לבית כזה?". העזתי לשאול אותו.
"אמרתי לך שאני ראש ארגון של סמים". אמר. מנסה להזכיר לי את מה שאמר לי באותו יום בשירותים.
"אני יכולה לשאול אותך עוד שאלה?". שאלתי.
"קודם בואי איתי לחדר". אמר ומיד הרגשתי את עצמי מונפת, שרק ידיו של מייקל מחזיקות אותי.
"אני רוצה אותך". אמר והעמיד אותי בעדינות על קצות הרגליים במקלחת שלו.
"תתפשטי". הורה עליי ועשיתי כדבריו.
אין לי במה להתבייש מולו. אני כבר מזמן הפכתי להיות שלו.
הוא בחן כל תזוזה שלי. מה שהיה עליי היה רק החולצה שלו, החזייה והתחתונים שלי.
עמדתי מולו כשאני עדיין עם הבגדים הזעירים והיחידים שיש לי.
הוא התקרב אליי עוד צעד, ונישק אותי נשיקה חמימה ואוהבת, מנסה לשדר לי דרכה את רגשותיו.
"אמרתי לך כבר כמה שאת יפה?". אמר ועבר עם אגודלו על הבטן שלי ומיד נתקפתי בצמרמורת.
"לא". עניתי כשכולי מתנשפת, מנסה להתגרות בו.
"אז אני אגיד שוב". אמר.
"את הדבר הכי יפה שראיתי, שלי". חזר על אותם מילים וחפן את לחיי בידו.
"תתפשט". עכשיו אני הוריתי עליו, והוא עשה כפי שביקשתי.
אני אוהבת את מבנה הגוף שלו, את הקוביות שמשורטטות במקום הנכון.
את הוורידים שיוצאים החוצה, שמראים את העבודה הקשה שלו בחדר כושר.
"תגיד לו להירגע". אמרתי וצחקתי מולו.
"הוא לא יכול. ובצדק". אמר ומיד הרגשתי חמימות לאורך כל גופי.
"תדליקי את המים". אמר לי ומיד הדלקתי אותם.
מים קרים אפפו אותנו ומיד הרגשתי את פיו על צווארי ואת כול גופי פועם מהר.
"אני אוהבת אותך". אמרתי והסתכלתי על עיניו. המילים היחידות שאמרתי אי פעם לגבר.
"אני אוהב אותך, שלי". אמר ונישק אותי חזק, מזכיר לי שאני רק שלו ולתמיד.
"את הדבר הכי חשוב לי בחיים". אמר וחפן את פניו בצווארי.
"גם אתה". אמרתי ומיד חשתי בדמעות שהפעם לא היו שלי.
"למה אתה בוכה?". שאלתי אותי למרות זרם המים.
"כל כך חיכיתי ליום הזה.
ליום שבו אהיה מאושר". אמר ומחיתי את דמעותיו.
"אני אוהבת אותך". מזכירה לו שוב את דבריי וראיתי חיוך קטן מרוח על פניו.
"גם אני אוהב אותך". אמר והסתכל על עיניי, מנסה לסדר את השיער הרטוב שלי.
"תפסיק להיות קיטשי ותסבן לי את הגב?". שאלתי אותו, מנסה לשמוח על הרגעים האלו שיש לי איתו.
"כן המפקד!". אמר וצחק.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
