המורה לאנגלית.

פרק 90.

"מתי הולכים?". שאלתי את ליסה כשפרצופה חמוץ אבל שמרתי מרחק.
כשהיא כועסת היא כועסת.

מי יודע על מה?
אף אחד.

או שזו התקופה של החודש או שזה משהו אחר.

כשהיא תהיה רגועה יותר אפנה אליה,
אני בטוחה שהיא רוצה ששנינו נחזור בריאות ושלמות הביתה.

"עכשיו". ענתה בכעס ארזה את חפציה במהירות ויצאה מבלי לחכות לי.

"ביי, לוק". אמרתי רגע לפני שאני יוצאת למרות שעדיין לא שכחתי את מה שהוא עשה לי.
שיש לי מכשירי הזנה בכל מקום וכל זה בגללו.
"ביי, שלי". ענה וחייך כמו תמיד.

לעזאזל עם זה!!

את כל הדרך לבית של מייקל אנחנו עושות בשתיקה.
היא מסתכלת לכל מקום חוץ ממני ואין לי מושג למה.

עשיתי משהו?
אני בעצמי לא יודעת.

רגע לפני שהיא מצלצלת לבית של מייקל אני עוצרת בעדה וגורמת לה להסתכל על עיניי.

"עשיתי משהו?". שאלתי כי באמת אני לא יודעת וגם אם כן, אין בי שום כוונה לפגוע בה.

"יש לי רק שאלה אחת". אמרה וסוף סוף הסתכלה על עיניי.

"את ומייקל מנסים להרוג מישהו?". שאלה וליבי הלם בחוזקה.

פחדתי.

פחדתי כי עכשיו היא מעמידה את עצמה ואת המשפחה שלה בסכנה. היא לא יודעת למה הם מסוגלים.

"למה את אומרת את זה?". שאלתי ורגע לפני שאני מקבלת תשובה, מייקל עומד ליד השער ונתמלה שמחה כשהוא רואה אותי.

"היי המורה". אמרה ליסה והתנהגה כרגיל. "הבאתי את האויבת שלך, מקווה שזה בסדר". אמרה ונכנסה מבלי לחכות לי.

"מה יש לה?". שאל מייקל אך אני לא עניתי והלכתי אחרי ליסה.

"את באמת חושבת שאני מסוגלת לעשות דבר כזה?". שאלתי אותה כשהיא מתיישבת על הספה במרפסת.

"לא". ענתה. "אבל שמעתי אותך אומרת את זה". אמרה והתיישבתי מולה.

"איך את יודעת שזאת אני?
ליסה, את מכירה אותי מגיל 4.
את יודעת עליי יותר משאני יודעת על עצמי".

ניסיתי להוציא אותה מהרשת שהיא הכניסה את עצמה. 
אני לא אתן לאף אחד שיגע בה. אף אחד.

"אני שמעתי את הקול שלך בהקלטה".
אמרה ולא הבנתי על מה היא מדברת.

"איזו הקלטה לעזאזל?!". שאלתי ושכחתי שאנחנו בכלל בבית של מייקל במטרה ללמוד.

מה שהזכיר לי, אני צריכה לכבות את הטלפון שלי, למקרה שלוק יחשוד ויבין שאנחנו לא באמת בשופינג.

"אתמול קיבלתי חבילה". התחילה לומר.

"פתחתי אותה וראיתי שזו קלטת.
ואברה קדברה, שמעתי את הקול שלך ושל המורה המקסים שלנו מדברים על רובה ועל מישהו שקוראים לו סן ולא יודעת מה". אמרה ולא הבנתי איך היא יודעת את זה.

הטלפון שלי היה מוטען וכבוי, וזה אומר שהמכשיר לא עובד. ועכשיו נפל לי האסימון.

הוא עבד על מייקל. לוק.

הוא עבד עליו.

"את באמת מאמינה לזה?". שאלתי ועיניה היו נעוצות בעיני.
"את מאמינה שאני, יכולה לעשות דבר כזה?".

"לא". ענתה. "אבל אני רוצה לשמוע הסבר למה שמעתי אותך אומרת את זה".

"שנתחיל?". מייקל קטע את השיחה ומזלי שהוא הגיע בזמן הזה. הוא צריך לדעת שלוק סידר אותו.

אני צריכה לבקש ממנו סליחה שחשבתי שלוק יכול להשתנות.

אנשים רעים, לא יכולים להשתנות.