"איכשהו". התחיל לומר וקירב את מצחו אליי. כך שמה שמפריד בין הפיות שלנו זה רק האף. "את תמיד נמצאת קרוב אליי". הוא שחרר אנחה עמוקה, "גם אתה לא משחרר". הודתי בפניו.
"את יצאת איתו לדייט?". שאל כשעדיין מצחו על מצחי.
"כן". עניתי ולא שיקרתי.
"למה?". שאל כשבקולו יש עצב.
"למה לא?". החזרתי לו.
הוא התחיל לצחוק בקול, חיזק את אחיזתו במותניי.
"למה אתה צוחק?". שאלתי כשכולי מסתכלת עליו.
"את תמיד מכניסה אותי לתסבוכות".
אמר והסתכל על עיניי.
"את כל כך יפה, שלי". אמר ובחן כל סנטימטר בפניי.
"גם אתה". אמרתי לו בלי שום בושה והסתכלתי על עיניו.
הוא חייך אליי את אותו חיוך שראיתי כשעזרתי לו כשהייתי אצלו בלילה.
הוא העביר את אגודלו על שפתיי וגופי רעד ממגעו.
הוא רכן לעברי אך עצרתי אותו מיד.
"אני לא חושבת שזה מתאים". אמרתי לו מיד.
ניסתי לצאת מהלכודת שהוא הכניס אותי בא, אך הוא לא הסכים לי.
הוא סיבב אותי ואחז בלחי. "פעם אחת, שלי". התחנן בפניי והסתכל על עיניי.
אני לא יודעת למה, ולא יודעת איך,אבל הבחור הזה מוציא אותי מדעתי.
למרות שאף פעם לא התנשקתי, איכשהו ידעתי מה לעשות.
נגעתי בזיפיו היפים ועשיתי כפי שהוא עשה לי.
העברתי את אגודלי בשפתיו והוא סגר את עיניו.
רכנתי לעברו ונישקתי אותו.
את הבחור הזה שלפני רגע היה עם מישהי אחרת, אבל ידעתי שאני איכשהו חשובה לו.
את אותו בחור שלגע על 'אבא' שלי.
אבל לא יכולתי להשתלט על זה. זה יותר חזק ממני.
הוא העביר את שני ידיו על מותניי כך שסגר עליי, ואני עטפתי את צווארו עם ידיי כך ששנינו היינו בתוך המלכודות של השני.
הלשונות שלנו עבדו טוב יחד.
הם שיחקו יחד כאילו זה שני ילדים.
לקחתי את ידי הימנית וליטפתי את זיפיו, בעודי ממשיכה לנשק אותו.
הוא הוציא אנחה גדולה מהמגע שלי, והבנתי שזו נקודת התורפה שלו.
"פאק, שלי". אמר בתוך פי.
"את לא מבינה כמה חיכיתי לרגע הזה". המשיך לומר.
שמתי את אצבעי על פיו במטרה להשתיק אותו ולאחר שסוף סוף הוא שתק, הוא קפץ שוב על פי בנשיקה שנייה.
הוא היה יותר גבוה ממני, הוא הרים אותי, ואני בטבעיות כרכתי את רגליי סביבו.
הוא התיישב על האסלה, כשאני עוד עליו ומקריבה אותו אליי כמה שיותר.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
