צחי.
היא הייתה הבחורה הכי יפה שם. אם לא ה.
אני עדיין זוכר אותה כאילו זה קרה אתמול. שערה החום ועיניה הירוקות גרמו לי להיכנס לתוך עולם טוב יותר.
מיה.
מיה.
מיה.
השם הזה עוד מתנוסס במוחי ולא עוזב אותי לנפשי.
לא היה לי אכפת שהיה לה ילד קטן בעבר, מבחינתי הוא גם יכול להיכלל בחבילה.
אבל לצערי, מי שלקח את החבילה היה החבר הטוב שלי קן.
חשבתי שחברים מפרגנים אחד לשני, תומכים ולא בוגדים. אבל טעיתי בגדול.
הוא ידע שאני מרגיש אליה משהו כי אני סיפרתי לו.
הוא ידע שאני ניסיתי באותו היום ללכת אליה ולהציע לה לצאת איתי, אבל הוא קפץ רחוק יותר ממני והשיג אותה.
שנאתי אותו כל כך. ברמה שיכולתי להרוג אותו אם הייתה לי ההזדמנות.
וכך עשיתי.
תכננתי עם השנים את הנקמה המתוקה שלי, שבסופה הוא יעלם מן העולם.
עברתי את השנים שלי בלקרב אליי את סן,
הבן של מיה.
לימדתי אותו הכל וביליתי איתו כמה שיותר זמן. מיה לא הייתה מודעת למצב אבל ההורים שלה אהבו אותי.
רציתי שסן יהיה בצד שלי ולגרום לה לסבל על כך שבחרה בו.
עד שיום אחד שמעתי אותם מדברים בסלון על חתונה ואירוסים והחלטתי לחטוף את סן.
באותו הרגע, כעסתי גם על מיה.
איך היא יכולה להיות עיוורת כל כך?
למה היא לא מתייחסת אליי?
מה יש בו שאין בי?
לקחתי את סן איתי ולימדתי אותו את כל מה שאני יודע.
ידעתי שהוא החלק היחידי שנשאר לי ממנה ועדיין לא נהרס או נפגע.
ואהבתי אותו כמו שלא אהבתי אדם.
אז גידלתי אותו כמו בן שאף פעם לא היה לי.
וזכיתי לאהוב מחדש. אך אף פעם אהבתי למיה לא נעלמה.
שירלי הכניסה בי את רוח חיים שהייתה חסרה שם. ובאמת אהבתי אותה.
כשגיליתי שהיא נכנסה להריון, כעסתי עליה. אמרתי לה המון פעמים שאני לא מתכנן לקחת אחריות על ילדים.
אמרתי לה להימנע מזה, אך היא לא הקשיבה.
ניסיתי המון פעמים לגרום לה לשנות את דעתה, לעשות הפלה.
אך היא עדיין אמרה שהיא לא תעשה את זה לעולם, מבחינתה שאעזוב.
לא בחרתי לעזוב כי בתוכה יש יצור שאני לא רוצה בו. ובעתיד, כך הבטחתי, הוא גם לא יהיה פה.
באותו היום שהייתי צריך לסיים את התוכנית, ידעתי שאני צריך להיפטר משלושה אנשים.
מיה. קן. מייקל.
אני הייתי צריך להיות איתה. אני הייתי צריך להיות האבא.
אבל זה לא קרה, בגללו.
ובגלל זה הבטחתי לו שעוד אקיים את הבטחתי, להשמיד גם את המשפחה שהוא בנה במקומי.
להשמיד את מייקל ולהשאיר את סן.
אחרי שהתוכנית הזאת הסתיימה התחילה לה תוכנית חדשה. מישהי חדשה.
באותו היום, שירלי הייתה בחדר לידה מבלי שידעתי.
היא ילדה בת ולפי מה שראיתי, היא מאוד הייתה דומה לי.
לא רציתי לבהות בה יותר מידיי כדי שאחר כך יהיה לי קל מידיי.
אבל המטרה שלי עדיין שם, והיא תסתיים היום.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
