המורה לאנגלית.

פרק 108.

נכנסתי לביתו של מייקל ועליתי למעלה למקלחת בעוד אמיר יושב על הספה ונראה מהורהר יותר משהיה באוטו.

לקחתי גופיה של מייקל ואחד מהבוקסרים שלו כי אין לי כאן כלום .

נכנסתי למקלחת וכשראיתי את עצמי במראה התחלתי לבכות. לא עליי, עליה.

אני לא יכולה לאבד את ההורה היחידי שיש לי. אני לא יכולה. היא תקוותי האחרונה.

כל הזמן הזה, היא דאגה להרים אותי ולתת לי תחושה של בית. דאגה לי מבחינה פיזית ונפשית.

היא דאגה שאצא שפויה למרות מה שהוא עשה.

מחיתי את דמעותיי וניכנסתי למקלחת וכשאני פותחת את הזרם, המים שוטפים אותי.

לא היה לי כוח לחשוב על כלום כי כבר נמאס לי. אני מרגישה שעושים לי בכוונה מלמעלה.

לא נותנים לי מנוח.

"את בסדר שם?". שאל אמיר מעבר לדלת.
" כן". עניתי.
" את פשוט שם כבר יותר מחצי שעה". אמר ונדהמתי איך לא שמתי לב לזמן.

כיביתי את זרם המים, ניגבתי את עצמי והתלבשתי. "אני בסדר, רואה?". אמרתי אך נראה שהוא לא מאמין לי.

"לכי לנוח שלי". אמר ואני צייתי ללא התנגדות. אני צריכה את זה. בשבילה.

נכנסתי למיטה של מייקל ונירדמתי על הכרית שלו תוך שניות. מחר אקווה ליותר טוב.

"שלי". שמעתי קול גברי וידו מנסה להזיז אותי כדי שאקום. פקחתי את עיניי וראיתי את אמיר.

"מייקל התקשר?
קרה לה משהו?!". שאלתי כשאני בולעת מילים.

"הוא לא התקשר". ענה ומיד נרגעתי.
סימן שהכל בסדר.
"רוצה לבקר אותה?". שאל ואני הנהנתי.
"הכנתי לך ארוחת בוקר, בואי".

"אתלבש ואבוא". אמרתי והוא עזב את החדר. נכנסתי לאחד מהחדרים ולקחתי מהארון חצאית וחולצה.

אין לי שמץ של מושג למה עדיין יש לו אוסף של בגדי נשים בבית ואני יודעת שאחרי שהכל יסתדר אקבל תשובה. זה לא הזמן למסיבות מיותרות.

ירדתי למטה וראיתי את חיוכו הרחב של אמיר שהמיס את ליבי. "אתה הכנת את כל זה?". שאלתי מופתעת.

"את צריכה קצת להשמין". אמר וצחקתי.
" זה אותו משפט שאמר לי מייקל כשבאתי לפה לראשונה".

ישבתי מולו בשולחן והתחלתי לאכול לאט כדי שלא אקיא. "טעים?". שאל ואני הסתכלתי עליו כדי לדעת מאיפה לתת לו את הכאפה.

"אתה רציני?". שאלתי קצת עצבנית.
" לא טעים?". שאל וכולו היה מבולבל.

" זה ממש טעים!
איך אתה יודע לבשל?". שאלתי כי אני לעומתו, חביתה יכולה להרוס.

"מייקל לימד אותי". התחיל לומר והייתי מופתעת.
"כשאימא מתה, הוא מצא אותי ברחוב והביא אותי לסבתא שלו, גולי.
אני יותר גדול ממנו אבל זה לא נראה ככה כשאני עומד מולו.
גולי לימדה את שנינו מה עושים ומה לא. ועם הזמן, הפכה להיות גם הסבתא שלי".
אמר ואני חייכתי. אני חייבת לפגוש את האישה הזו.

"היא גרה קרוב?". שאלתי. "20 דק' כזה". אמר.

"סיימתי". אמרתי ובאמת הפעם הייתי שבעה. חשבתי שלא אוכל לאכול אבל טחנתי כמעט את רוב האוכל.

"נשים במדיח ונלך". אמר ואני מיד עזרתי לו.

נכנסנו לבית חולים ועכשיו הייתי מודעת קצת למצב.
ראיתי דברים שלא ראיתי כשבאתי הנה בפעם הראשונה.

אנשים חולים ממתינים בכסאות לא נוחים והייאוש נראה על פניהם.
על הטלויזיה נראה מס' 342 ואני מרחמת על מי שצריך לחכות פה עוד.

ראיתי את מייקל בחוץ ולא ידעתי למה. הוא היה צריך לשמור עליה, בפנים.

"למה אתה בחוץ?". שאלתי ועכשיו אני רואה את פניו. עיניים אדומות.

"תספר לי!!". צרחתי עליו והוא החזיק את כתפיי אך מיד הרחקתי אותו ממני.

"א..ני מצטער". אמר וכבר לא שמעתי כלום.
רק מרגישה את ידיו של מייקל אוחזות אותי ואת עצמי שוקעת בשינה.