המורה לאנגלית.

פרק 31.

"אף אחד לא בבית?" שאלתי את ליסה כשירדנו מהמדרגות ולא שמעתי שום ציוץ של האחים הקטנים שלה.

"הם עדיין ישנים".ענתה. "הם לא כמוך, קמה בשבע בבוקר!". אמרה בכעס, אבל ידעתי שזה לא באמת כעס של שנאה.

אין מה לעשות. חברות צריכות לסבול אחת את השנייה.
"מה צריך לעשות?". שאלתי אותה עם חיוך.

אני חולת פנקייקים.
בעצם, אני אוהבת כל סוג של מזון.

וזה מזכיר לי מיד אותו.

אתמול בבוקר, זה מה שהוא הכין לי.
זכרתי גם שהוא התקשר אליי אתמול, וביקש ממני שאשיר לו שיר .
שמעתי גם את הווידוי שלו. שהוא התגעגע אליי.
אף אחד, אף פעם לא התגעגע אליי.

אני לא מתחשבת בליסה ובאימא, כי זה בנות, אף פעם גבר לא אמר לי מילים כאלה.
אף פעם גם לא ביקרתי בית של גבר או ישנתי עם גבר באותה מיטה, מחובקים ביחד.

"הלו!?!". שמעתי את ליסה. מיד הסתובבתי אליה, אני צריכה לשחרר, מילא לא יקרה כלום.

ואם כן? אמר התת מודע שלי, שלא שמעתי כבר כמה זמן.
יש לו ידידה. עניתי, לעצמי.

טוב..צריך להתרכז בפנקיקיים.

"תביאי לי ביצים". אמרה ליסה ועשיתי כל מה שביקשה.
אני חולת מזון אבל גרועה כל כך בלהכין אותו.
אני ומטבח ביחד זה לא הולך טוב.

אף אחד לא הסכים לי להכנס למטבח ואני אסירת תודה על זה. אימא שלי תמיד דורשת ממני להתרחק לפחות 10 ס''מ מהמטבח שלה, והיא בהחלט צודקת.

בהצלחה ליסה.

אני מתפלאת מזה שלא שברתי כלום, ואני עוד יותר מתפלאת מזה שיצא טעים.
היא צריכה להיות קונדיטורית הבחורה הזאת, ולא ציידת גברים.

"אני גאה בנו".אמרה ליסה כששמה את הצלחת של הפנקייקים בשולחן .
"את צריכה להיות גאה בעצמך. את עשית הכל".  אמרתי לה.
"את גם עשית חלק, לחץ".אמרה ליסה.
"תפסיקי לקרוא לי ככה! מעצבנת!!". צעקתי עליה.
"אני אוהבת את השם החדש שלך".ענתה.
"זה כיף".

"לחץ,

לחץ,

לחץ,

לחץ,

לחץץ,

לח..ץ". אמרה כמה וכמה פעמים.

"אין בעיה". אמרתי וידעתי מה ישנה את דעתה. "אני גם אשנה לך את השם.
בואי נחשוב על אחד". אמרתי עם חיוך זדוני.

"לכי על זה". אמרה.

היא יודעת מה אני רוצה לעשות, אבל היא לא מטומטמת. וגם אני לא.
"בואי נשנה ל..לוקלוק".אמרתי וחייכתי רק מלשמוע את הצירוף של השם.
היא לקחה את כוס המים שהיה לידה ושפכה עליי, על הבגדים היחידים שהיו לי.
הסתכלתי עליה כולי מופתעת ממה שהיא העזה לעשות עכשיו, אז החזרתי לה גם.

זה היה קרב מים אדיר!

"איך אמרת שקוראים לי?!?". צחקה כששפכה עליי עוד מים.
"לוק..לוק". עניתי עם חיוך.

אם זאת הדרך לשכוח מהבעיות ולחזור להתנהג כמו ילדים,

אני אשמח לקחת חלק.