המורה לאנגלית.

פרק 89.

"טוב". אמרה אימא לאחר שישבנו מול הטלויזיה ועשינו ערב בנות.

ערב שכלל סרטים והרבה אוכל שאני מרגישה שבה לי להקיא הכל.
" אני הולכת לישון". נעמדה ונתנה לי נשיקה על המצח.
"לילה טוב". צעקתי כשהיא כבר נכנסה לחדר.

לא יכולתי להחזיק גם אני את העייפות שלי. עבדתי עד שש ולא חשבתי שזה יהיה עד כדי כך קשה.

היו הרבה אנשים והייתי צריכה לעמוד הרבה ונשבר לי הגב.
בנוסף ליום המקסים הזה, לוק לא הפסיק לדבר איתי כך שהייתי מוסחת משני הצדדים.

מאז מה שמייקל אמר לי, שהוא לא ירגע שצחי ימות חשבתי על לוק.
אני פתאום רואה אותו באור שונה.

אולי מייקל צדק. אולי הוא באמת לא השתנה. כי אם הוא היה רוצה להשתנות הוא היה עושה את זה.

אבל הוא עדיין ממשיך להעמיד פנים מולי.

השעה כבר עשר ומייקל עדיין לא נראה.
עברה שעה וכלום. נאדה.

נכנסתי לחדר שלי, הרחק מהמצלמות שיש בסלון כי כנראה אני פופולרית בשביל אבא שלי.

סגרתי את הדלת מאחוריי ומיד הרגשתי ידיים גדולות מחבקות אותי והבנתי שהוא כאן.

"אמרנו תשע בייב". אמר כשהוא מחטיף לי כמה נשיקות על הצוואר. "חיכיתי לך אבל לא התקשרת".

"הטלפון שלך כבוי?". שאל והבנתי שאולי הוא התקשר אך אני מרוב טיפשותי הטלפון היה סגור.

"שיט!!". עניתי ונזכרתי שאיך שנכנסתי הביתה נגמרה לי הסוללה ולכן הטענתי אותו.
"איזה סתומה אני!".

אמרתי וכעת פנינו מול אחד השני.
"את לא סתומה, במבה". אמר וליטף את לחיי ולא הבנתי למה הוא לא כועס. 

"מזל שעשית את זה". אמר ולא הבנתי מה כוונתו.
אם הייתי מדליקה אותו הוא לא היה צריך לחכות שעה פה בחדר.

"בואי, שבי". אמר והבנתי שהוא הולך לספר לי משהו גדול ונתקפתי פחד.

"את זוכרת את היום שנפגשנו בכיתה?". שאל ואיך אפשר לשכוח. זה היה הסיוט שלי.

חשבתי שכל מה שקרה לילה לפני היה חלום. אך לצערי, גם חלומות מתגשמים.

"כן". עניתי והוא החזיק חזק את כפות ידיי.

"ידעתי שתהיי שם.
הייתי צריך לעשות מין הצגה כזאת שתאמיני שכל זה צירוף מקרים.
סן ביקש ממני לעשות את הצגה המטומטמת הזאת".

"מה אתה מנסה להגיד מייקל?". שאלתי כי באמת לא הבנתי מה המניע של השיחה הזאת.

"אז באותו יום, כשלקחתי לך את הטלפון עשיתי את זה בכוונה.
הייתי צריך להשיג אותו איכשהו והבנתי שזו הדרך. להחרים לך אותו". אמר ולא ידעתי מה מעצבן אותי יותר.