מייקל.
"יהיה בסדר, סבתא". אמרתי בלחש וליטפתי את ראשה כשהיא ישנה על החזה שלי, כמו שאני הייתי עושה פעם.
הטלפון שלי צילצל מכיס המכנס שלי, הוצאתי אותו מהר כדי לא להעיר אותה מהשינה.
"מה יש?". עניתי לסן שגרם לי לתהות למה הוא מתקשר אליי בשעה כזו.
"קודם כל". התחיל לומר וכבר שנאתי את השחצנות הנובעת מקולו. "תנמיך את הטונים, אח.
דבר שני, יש לך רק את השבוע הזה על איך לחשוב על תוכנית לסיים את זה חד וחלק.
קבענו חודש, אז חודש.
דבר שלישי, הבוס רוצה לראות את שתי הגופות, משמע שאתה צריך להביא אותם לכתובת שאשלח לך". דממה שררה בחדר.
עבר חודש ועדיין לא חשבתי על תוכנית איך לצאת מזה.
איך להוציא את שלי ואת אימא שלה מזה.
"אתה חי?". שאל סן והחזיר אותי למציאות.
"לצערך כן". אמרתי והוא נאנח.
אני יכול לראות בעיניים שלו את הרגע שיצטרך להרוג אותי.
אני בטוח שמתישהו הוא יגיד לו לעשות את זה.
הרי אני יודע יותר מידי, לא?
"יש לך רק את השבוע הזה". הדגיש שוב.
" אתה מאחר בשנייה אחת ואני שולח לא אדם אחד אלא חבורה.
אז אם אתה לא רוצה מוות של עוד אנשים על המצפון היפה שלך, תחשוב טוב". המשיך וצמרמורת עברה בגופי.
הוא יודע מה מחשל אותי. הוא יודע את נק' התורפה.
לפגוע באנשים חפים מפשע זה הדבר האחרון שאעשה.
"בלי שטויות". אמרתי וידעתי שאני הולך להשתמש בכל האמצעים הנתונים כדי שאוכל לא רק להרוג את צחי, אלא גם את אחי.
אחי מבשר בשרי.
אח שבאמת היה יכול להיקרא אח.
אבל הוא חיה. הוא השטן בהתגלמותו.
הוא כבר לא קיים מבחינתי מאז שאימא נפטרה.
מאז שהוא ראה אותו רוצח אותה והוא לא עשה דבר.
ניתקתי את הטלפון וסידרתי לעצמי את הדברים שאני צריך לעשות.
שלי מתחילה לעבוד ביום ראשון, אני אוכל עד אז לקבוע עם האנשים שלי תוכנית.
נצטרך להיפגש בבית שלי כדי שאסביר לה מה עליה לעשות ולהרחיק את אימא שלה לבנתיים מהסביבה.
אצטרך להוסיף שמירה על הבית של גולי למקרה שהוא יחשוב להזיז שערה אחת מראשה.
על החיים ועל המוות.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
