שלי.
לוק הזמין אותי בסופו של דבר לבר.
נתתי לו הזדמנות כי הבנתי שאני לא יכולה להתקע באותו מקום ולחשוב על אותו אחד.
הגיע הזמן להתקדם ללמוד ולאהוב, כפי שאמר לי המבוגר היום.הוא אדם טוב, למרות שאני מכירה אותו בקושי שבוע.
הוא הציל את חיי. אז זה מספיק.בהתחלה, כשאמר לי שנפגש בבר, רציתי להתחרט.
עדיין יש לי טראומה ממה שקרה שם.
אבל הבטחתי לעצמי להתקדם הלאה.
הנה יש לי הזדמנות , אז לקחתי אותה בשתי ידיים.יהיה לי מאוד קשה לרקוד עם יד אחת, אבל אני בטוחה שנסתדר.
כמות הבגדים בארון שלי היתה מאוד מצומצמת.
אני לא מהבחרות שלובשות את הבגדים האלו שמבליטים הכל.שמתי על עצמי ג'ינס שחור צמוד וגופייה לבנה.
בחרתי נעלי סניקרס ולא עקבים, כי אני בטוחה שאחר כך לא אוכל ללכת."ביי אימא". אמרתי לה לפני שיצאתי.
"תשמרי על עצמך". צעקה כשנעלתי כבר את הדלת.הבר הזה היה ענק. אבל הסתגלתי אליו במהירות. רוב החיים שלי אני נמצאת במקומות הללו.
ניסיתי לחפש את לוק, ומצאתי אותו.
הוא נופך אליי בידו ופניתי אליו.
לא שמתי לב במי אני נתקלת, אבל הייתי בטוחה שזה סתם אנשים שבאים להנות, אז הכל טוב.הוא נראה טוב.
העיניים הכחולות שלו מבצבצות להם כמו יהלום. והחולצה הצמודה הלבנה מאוד התאימה לגופו."את נראה מדהים, שלי". אמר ובחן אותי מלמעלה ללמטה.
זה גרם לי להסמיק, אבל למזלי רוב התאורה כאן חשוכה."רוצה לשתות?". שאל וחיוך גדול מרוח על פניו. יכולתי להרגיש את האוויר החם שיצא מפיו כשדיבר והבנתי שהוא שתה כמה כוסות.
"כוס אחת". אמרתי. "אני צריכה בסוף לחזור הביתה".המשכתי לומר.
"איך היה היום החופשי שלך?". אמר וצחק בבת אחת.
"ישנתי טוב!". צעקתי מרוב שהמוזיקה הייתה חזקה.
הוא הסתכל עליי בצורה מאוד שונה.
הבנתי שמה שחששתי ממנו יבוא מתישהו.
אבל לא רציתי להרוס את הערב הזה."תפסיק להסתכל עליי!". הפצרתי בו.
"אני לא יכול". הודה בפניי.
הוא עמד על רגליו והניח את הכוס של השתייה על השולחן. "תרקדי איתי?". הציע.
"בשמחה". אמרתי ונתתי לו את ידי.הוא סובב אותי ברמה שכמעט קיבלתי סחרחורת. אבל זה היה כיף!!
סוף סוף, הרגשתי טוב.הוא סובב אותי עוד סיבוב כך שבטעות פגעתי במישהו.
"סליחה". צעקתי לו. הבנתי שהוא הולך לכעוס ברמה מטורפת כי הפסקתי את הנשיקה שלהם באמצע.
הוא סיבב את גבו אליי ולפי פניו, הבנתי שהוא שתה הרבה.
והנה הם, אותם עיניים שוב מסתכלות עליי.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...