המורה לאנגלית.

פרק 97.

הכנתי לעצמי סנדויץ ויצאתי מהבית.
תיארתי לעצמי שאולי אימא תרצה להיות קצת לבד. בכל זאת, יש לה הרבה דברים לעשות.

היום זה היום החופשי של מייקל, והיום יתחיל בספורט. על החיים ועל המוות.

התייאשתי מדימה, התייאשתי מספורט.
אני לא יכולה לסבול את המקצוע הזה,
זה פשוט הסיוט שלי.

שמתי אוזניות והתחלתי לשמוע מוזיקה,
מנסה כמה שיותר להתעלם מהמציאות ולהיות שקועה בעולם טוב יותר, רגוע יותר.

השעה 7:30 מה שאומר שבאתי יותר מוקדם וכך אהיה היחידה בכיתה.
למזלי, זה עדיף לי מאשר לראות הרבה פרצופים בבת אחת נכנסים לכיתה.

כשאני נכנסת לכיתה, אני רואה אדם לא צפוי יושב לו בכיסא לידי. לוק.

"בוקר טוב". אמרתי והוא הסתכל לכיווני.
" מה אתה עושה בשעה כזו בבית הספר?". שאלתי.

"גם אני הייתי מופתע מעצמי". אמר וחייכתי אליו. התיישבתי לידו והפסקתי את המוזיקה.

"אתה נראה מהוהר, קרה משהו?".
"יש לי תחושה לא טובה ליום הזה".
אמר ולא הבנתי.

הוא מנסה להזהיר אותי?

ואם כן, למה שיעשה את זה?

"מה זאת אומרת?". שאלתי ולקחתי את הסיכון. "לא יודע". ענה. "פשוט תחושה שלי". אמר והסתכל על עיניי.

אט אט, התחילו להיכנס תלמידים ועזבתי את העיניין הזה בשקט. אבל שלחתי הודעה למייקל בכל זאת ליתר ביטחון.

אני: איך אתה?

מייקל: לחוץ, אבל יעבור. את בבית ספר?

אני: כן. אם אני אגיד לך אתה לא תאמין לי מי נמצא לידי.

מייקל: לוק. מה יש לו?

אני: אני לא יודעת אם זה תכסיס או משהו אבל הוא אמר לי שיש לו תחושה לא טובה לקראת היום. זה מפחיד אותי.

מייקל: מה זאת אומרת?
הוא אמר את זה סתם ככה?

אני: שאלתי אותו למה הוא כל כך מהורהר וזה מה שהוא ענה. אולי הוא מנסה להגיד משהו?

אבל מצד שני, אני שואלת את עצמי, למה שיעשה את זה?
זה הכל בראש לי, נכון מייקל?

מייקל: אני אברר את העניין. תשמרי מרחק. אוהב אותך.

אני: תשמור על עצמך. גם אני.

בבקשה שיהיה טוב היום. בבקשה!

"בוקר טוב ילדה". אמרה ליסה וחיוך על פניה. אני כל כך מאושרת שהיא עזבה את העניין בשקט ולא בחרה להשתקע בו.

"בוקר טוב, כלבה". עניתי והיא הוציאה לשון. "מה הלו"ז היום?". שאלה לקחה כיסא וישבה מולי.

"אין לו"ז היום". עניתי.
"אני צריכה להישאר כל היום בבית, אימא שלי לא מרגישה טוב". אמרתי .
אני בטוחה שהיא תבין אותי כשאספר לה את הכל אחרי היום הזה.