"אני לא רוצה לישון איתך". אמרתי לו כשהוא עדיין היה מעליי.
הרגשתי את הבטן שלו עולה ויורדת, כנראה כבר נמאס לו ממני.
"את ישנה פה". אמר והסתכל על עיניי.
"את לא זזה מפה. אפילו לא סנטימטר אחד". אמר.
רציתי להכעיס אותו.
רציתי לראות את הפנים האמיתיות שלו.
"אני לא ישנה איתך, נקודה". אמרתי שוב והדגשתי את דבריי.
הוא נאנח, בהחלט כבר נמאס לו.
"אני מצטער, בסדר?".אמר תוך כדי שהוא מחזיק בידי.
"היא ידידה ממש טובה. כשיבוא היום אני מבטיח שאני אספר". אמר והסתכל על עיניי.
"אנחנו לא ביחד, מייקל". אמרתי לו.
"אתה לא חייב לי כלום".
ראיתי שהוא עדיין מסתכל על עיניי, לא יודע מאיפה יצאה החוצפה הזאת מהבחורה הקטנה והשברירה הזו.
"למה את חייבת לסבך את הכל?". שאל הניח את מצחו על מצחי ועזב את ידיי.
"למה, שלי?". שאל שוב.
אני לא יודעת למה אני עושה לו את זה, ואפילו איך אני עושה לו את זה.
אך אני מחליטה להאמין לו הפעם. היא ידידה, ואני..טוב אני תלמידה.
אולי קצת מעבר.
"פאק מייקל". לחשתי לו באוזן ויכולתי להרגיש את נשימותיו על עורפי ואת דפיקות ליבו.
"אני שונאת לריב איתך". המשכתי ללחוש לו באוזן.
"גם אני". ענה ונשך את אוזני, כך שהוצאתי צעקה קטנה.
"אני אוהב את זה שאת צועקת". לחש וליקק את תנוך אוזני.
עצמתי את עיניי וניסיתי כמה שיותר להשאיר אותו קרוב אליי, לא לאבד אותו שוב.
"תנשק אותי". ציוויתי עליו.
הוא הרים את ראשו והפך אותנו.
כך שעכשיו אני הייתי מעליו והוא היה מתחתיי.
קירבתי את פניי אליו יותר כך שתהיה לו גישה יותר מהירה.
"תנשק אותי". ציוויתי עליו שוב.
הוא קירב את מצחו למצחי ולאחר שניה השפתיים שלנו כבר היו מחוברות.
הוא נישק אותי בפראות.
הוא ניסה להשאיר חותם בכל סנטימטר בפה שלי. הלשון שלו שיחקה עם הלשון שלי באופן מושלם.
הוא סיבב אותנו שוב, כך שחזרתי לנק' התחלה.
הוא הפסיק את הנשיקה והסתכל עליי מלמעלה, והוריד את החולצה שלו.
וסוף סוף ראיתי אותם.
את ששת הקוביות שמשורטטות במקום הנכון.
"את מתבוננת יותר מידיי, ילדה". צחק עליי מלמעלה.
"מותר לי". עניתי לו ולא הבנתי למה אמרתי את זה.
"באמת?". שאל וחזר להיות בתנוחה הקודמת.
"באמת". עניתי לו ושיחקתי עם השיער שלו.
"אז גם לי מותר?". שאל והכניס את ידו מתחת לחולצתי.
"לך אסור". ניסיתי לומר אך הוא לא שחרר.
"למה לך מותר ולי לא ילדה?". לחש לי באוזן.
"כ..כה". עניתי לו מקוטעת, המגע שלו גורם לכל תא ותא בגוף שלי להתמוטט.
הוא נשך את השפה התחתונה שלי, מה שגרם לי לאנחה.
הוא עבר אל הצוואר שלי ונישק אותי מכל צד.
"מ..ייקל". אמרתי .
"ששש". לחש ושם את אגודלו על פי.
הוא עמד מעליי והסתכל עליי שוב מלמעלה.
"פאק שלי". אמר ובחן אותי. "את כל כך יפה".
הוא הרים את החולצה שלי, הוא ראה שזה לא נוח לי ושזו הפעם הראשונה שמשהו כזה קרה לי, אז הוא העלה את החולצה עד לחזה שלי, כשכל הבטן שלי שקופה מולו.
"תסגרי עיניים". ציווה עליי, ועכשיו הבנתי שאין מצב שלא אקשיב לו.
הוא התחיל לשלוח נשיקות קטנות מתחת לחזייה שלי, לאט לאט הוא עבר על כל מקום שם, כל צד כשאני עוד מתנשפת בכבדות.
"אני יכול?". שאל כשאני עדיין מתענגת ממגעו.
"כ..ן". עניתי ולא הבנתי למה הוא התכוון, לא הייתי שפויה באותו הרגע.
הוא פתח את רוכסן הג'ינס עד קצה התחתון שלי.
הוא עבר עם אגודלו על כל הסימנים שהיו לי.
כשהייתי קטנה, עברתי המון ניתוחים בגלל המכות שלו.
הוא התחיל לנשק כל סימן וסימן.
כל סימן וסימן שבו נאבקתי לא לבכות, ועכשיו, הוא נותן לי הרגשה שהיה שווה את זה.
אף פעם לא התגאתי בהם. אבל עכשיו, עכשיו זה אחרת.
"אל תפסיק". הוריתי לו ויכולתי להרגיש בחיוך שעלה על פניו.
"תאמיני לי שאני לא רוצה". אמר וחזר להסתכל על עיניי.
"איפה היית כל השנים האלה?". שאל אותי כשעטפתי את צווארו וראשו היה בתוך צווארי, נותן עוד נשיקות קטנות.
"בעולם המשוגע הזה". צחקקתי והוא צחק יחד איתי.
"את יושנת איתי". אמר, או יותר נכון, מנסה להזכיר לי את ההוראה שלו.
"אני לא". עניתי .
הוא הרים את ראשו, לא יכולתי לעמוד בפניו וישר צחקתי מול הפרצוף שלו.
"שלא תעזי לעשות את זה שוב!". צחק עליי בצחוק.
הלוואי והזמן לא יזוז יותר.
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romansaהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
