המורה לאנגלית.

פרק 53.

"לפני כמה שנים". המשיך ולא הבנתי מה עוד כבר יש לספר. "כשהייתי בגיל 17, סן התקשר אליי.
לא ידעתי מיהו כי הבנתי שהיה לי אח והוא מת, ואז הוא פתאום הגיע וסיפר לי שאני אח שלו. הוא תמיד רצה להכיר אותי. רצה שנעשה דברים ביחד. אבל לא דברים של אחים. דברים של פושעים ואני לא הסכמתי.
הוא לא מתחרט על שום דבר. הוא היה יכול לחזור הב..יתה, שלי!!

אבל לא.

נשאר עם צחי". אמר ומיד הצטערתי על זה שיש לי קשר למפלצת הזאת.
"הוא רצה שאפגוש את אבא שלך.הוא אמר שיש לו תוכנית בשבילי ששווה הרבה כסף.

בהתחלה, כששמעתי כסף, לא הייתה לי מחשבה שלא אעשה אותה, לא משנה מה תהיה התוכנית.
סבא וסבתא שלי נכנסו לדיכאון על מה שקרה להורים שלי וההורים שלי מתו.
נשארתי לבד בלי כלום, כי גם את הבתים לקחו לנו. בתים קטנים שנועדו להריסה כדי לבנות קניון.
כשהוא הגיע אליי, מיד הסכמתי לזה. למרות שלא ידעתי מהי התוכנית. אך עם הזמן גיליתי אותה. הבוס הגדול, רוצה להרוג אותך.
ותנחשי מי זה?". אמר וחייך חיוך בעצב.

זה לא נכון.

אין מצב.

"אולי יש". אמר התת מודע שלי.
"הוא במילא לא סבל אותך".

"צחי". אמרתי ולא יכולתי לומר את התואר שאפילו למפלצות כמוהו לא מגיע.
"הוא רצה שאני אעשה את זה. כדי שאז הוא יהיה נקי מחטאים וימשיך לחיות את החיים שלו בסבבה. הוא אף פעם לא הרג מישהו במו ידיו, תמיד שלח מישהו. אבל אצלי היה משהו מיוחד".

"למה שירצה להרוג אותי בעזרתך?". שאלתי כשאני לא מצליחה להבין.
"הוא היה יכול לעשות את זה ממזמן. הוא כל פעם נכנס לבית שתוי". אמרתי וכאב לי לחשוב שאבא יכול לנהוג בצורה כזו.

"אמרתי לך, הוא רוצה להיות חף מפשע. שאחרים יכנסו לכלא. אם יש אחרים שירצו לעשות את זה בתמורת כסף, אז למה לא?". אמר ויש צדק בדבריו.
"הוא רוצה לחסל אותי כי הוא שונא אותי". אמרתי כמובן מאליו.
"נכון". אמר מייקל וידעתי שכאב לו להגיד את המילה הזו.
" הוא רוצה להרוס את המשפחה שנוצרה בטעות". אמר ומיד ירדו לי דמעות.

למה אנחנו צריכים לעבור את זה?
אתה לא רוצה ילדים, אז למה בכל זאת אתה עושה את זה?
למה להרוס למישהו אחר את החיים?

למה לעזאזל?!?!!

"הוא רוצה להרוג גם את אי..מא שלי?". שאלתי אותו בחשש.
"את כל המשפחה שלי. גם היא נכללת שם". אמר בצער.
"צריך להציל אותה, מייקל!". אמרתי ונעמדתי במקום. "אם סן, או לוק, לא יודעת מי, עלול להרוג אותה?!
אני לא רוצה לאבד את ההורה היחידי שנשאר לי!". אמרתי בפחד.

"סן לא יגיע לבית שלך אם לא תתני לו להיכנס". אמר והבנתי מיד.
אני צריכה לבטל את הדייט. להתרחק ממנו כמה שיותר מהר.
"אבל את צריכה לעשות את זה בצורה חכמה". אמר.
"רגע. אתה רוצה להגיד לי, שמי שנשלח לחסל אותי ואת אימא שלי הוא אתה וסן? בתמורת כסף?". שאלתי אותו בלחש, לא רוצה לשמוע את התשובה שלו.
"כן". ענה חד וחלק.
"אז הנש..יקה". ניסיתי לדבר.
"הנשיק..ה הייתה סתם?". שאלתי אותו עדיין יושבת מולו פגיעה, בלי חומות.

"סן ככה חושב".אמר והסתכל עליי.
"מה אתה חושב?". שאלתי אותו בביטחון.
"אני חושב שאני מאוהב בך, שלי". אמר ומיד הרגשתי את לחיי אדומות ודופק מהיר.
" אני רוצה אותך. את כולך". אמר והתקרב אליי.
"אני סיפרתי לך את התוכנית.
אסור לי היה לומר לך אותה, אבל לא יכולתי לאבד אותך. אני לא אתן לצחי את התענוג הזה". אמר ונגע בלחיי.
"בגלל זה רצית שאתרחק ממנו". אמרתי ועכשיו ראיתי את החיוך שעלה על פניו כשסוף סוף זה נקלט לי בראש.

למה אני כזו תמימה?

"אז התאונה בעצם, קרתה בכוונה". אמרתי למייקל והוא הנהן.
"אנחנו בעצם צריכים להגיע לבוס, לאבא שלך, צחי". אמר. "וזה לא הולך להיות פשוט".
"למה?". שאלתי ועכשיו אני שמחה יותר מאי פעם שהוא לא יהווה להיות חלק מהחיים שלי.

"הוא כל הזמן שיכור, נהרוג אותו בשיא שלו". אמרתי כמובן מאליו.
"הוא לא באמת שיכור". אמר ועכשיו הסתכלתי עליו בלי שום תזוזה.

כל הבקבוקים שהיה סוחב, כל הנפילות שהיה נופל, המכות, הצלקות, הדם, הכל היה הצגה?

"זה בקבוק מים". אמר.
"הוא רצה שלא תחשדו בו. הוא תמיד נכנס לבית כדי לבדוק שהכל רגיל, שאימא שלך עובדת, ושאת לומדת.
כל פעם שהוא בבית שלך, יש לו אנשים ששומרים עליו מכל צד בבית. הם יודעים הכל כי יש מצלמות שהוא החביא".

אני כבר לא יודעת למה לצפות.
האדם הזה, אם בכלל אפשר לקרוא לו ככה, רוצה בעצם להרוס את המשפחה שהוא בנה במו ידיו.
בוקר אחד פשוט קם והחליט שלא בה לו עלינו, אז רצה לחסל אותנו והכל ימשיך כרגיל.
אני רוצה לרצוח אותו.

אני רוצה לגרום לו לסבל. כמו שגרם לאימא שלי.
והוא ישלם על זה.

אני מבטיחה לך, 'אבא'.