אם יש משהו אחד שאני שונאת, זה להיפרד.
בכנות, הספר הזה לא היה מתוכנן. זה היה סתם רעיון שצץ לי והחלטתי לכתוב אותו. משם, הכל היסטוריה.
אף פעם לא האמנתי שאזכה שאנשים יקראו את מה שאכתוב. אני לא סופרת אבל ניחנתי בכישרון הכתיבה ולא חשבתי שאני אשתמש בזה מתישהו.
תכף 17 אלף קוראים ואני עדיין בהלם.
מי היה מאמין בכלל?!?!!
הספר הזה שינה לי את התפיסות שלי.
כמה קל לנו לוותר, להישבר.
לוותר על עצמנו או על האהבה שאנו מרגישים לאחר ולא בוחרים לקחת את זה צעד קדימה כי הפחד שולט בנו.
כמה קל לנו לאבד תקווה ולחיות בעולם המשוגע הזה.
אני רוצה להודות לכל הקוראים שלי.
על זה שהשקעתם את הזמן שלכם בלקרוא את הסיפור שכתבתי.
על כך שבחרתם להמשיך איתי בדרך. לכל מי שהצביע ושיתף אותי במה שהוא חושב.
תודה.
בזכותכם ובזכות התמיכה שלהם, הספר הזה לא היה נשלם.
מקווה שתמשיכו לצעוד איתי בדרך לעוד הרפתקאות חדשות!
YOU ARE READING
המורה לאנגלית.
Romanceהם היו ארבעה ואני הייתי אחת. ארבעה אנשים, אם אפשר לקרוא להם כך. בריונים. ואיך שראיתי קעקועי דמעות הבנתי מיד שהם גם היו בכלא כמה שנים טובות. "בת כמה?" שאל אחד מהם עם מבט זדוני וצפה בי מלמעלה עד למטה. לא עניתי. הוא התקרב עוד צעד והשלושה האחרים עדיין מ...
