שקשוקה
״גברת מרקס,״ גבר נאה בשנות השלושים לחייו נד בראשו לעברנו, שולח את ידו אל אימי ללחיצת יד. ״נעים מאוד, אני ד״ר קלדרון,״ הוא מחייך אליה באדיבות והיא נענית לו בחיוך קטן.
״שבו בבקשה,״ הוא מחווה בידו אל עבר הכיסאות שלפניו ואנחנו מתיישבות, מתוחות.
״אני רואה שהגעת אלינו היום לאחר שהתגלתה אצלך בלוטת לימפה נפוחה באזור בית השחי על ידי בדיקת אולטרסאונד שעברת,״ הוא ממשיך לעיין בדפים המונחים לנגד עיניו, בעוד שהוא מקליד במהירות במחשב שלו.
אמא מהנהנת בתשובה ואני יכולה לראות איך היא גומעת את רוקה באי נוחות, אני מניחה את ידי על שלה ואנחנו ממשיכות להביט בד״ר קלדרון שמחייך אלינו ברכות.
״החשד הראשון שלנו במקרים אלו הוא גידול סרטני מסוג לימפומה, חשוב לי לעשות לך סדר בדברים, בסדר?״ הוא מכחכח בגרונו ואימי מהנהנת בשתיקה, כאילו בלעה את הלשון.
״אנחנו עוד לא יכולים לדעת שמדובר בוודאות בגידול סרטני, בלוטת לימפה יכולה להתנפח גם כתוצאה מזיהום, או דלקת.״ אני מגרדת במצחי והטמפרטורה בגופי עולה, אני מתחילה להזיע.
״במידה ואנחנו נגלה שזהו אכן גידול סרטני אנחנו ניגש לבדוק את סוג הגידול - ישנם שני סוגים של לימפומה, לימפומה מסוג הדג׳קין ולימפומה שהיא לא מסוג הדג׳קין, עד כאן זה ברור?״ הוא מסביר לנו בסבלנות ואנחנו מהנהנות.״מה ההבדל ביניהם?״ לפתע נשמע קולה העדין של אימי, והוא ממשיך.
״אני לא רוצה להכביד עלייך במידע, אבל עיקר ההבדל הוא הטיפול עצמו, בתשעים אחוזים מהמקרים הלימפומה היא אינה מסוג הדג׳קין.״ הוא מסביר ואני מתחילה להתפלל לאלוהים שהיא בעלת הסוג הפשוט יותר, או לא בעלת גידול סרטני בכלל.
״אז מה המשך ההליך?״ אני שואלת והוא מביט בי ומחייך בעדינות. אני לא יודעת אם החיוכים שלו מנחמים אותי או לא, אבל אני שונאת את ניצוץ הרחמים הקטן שמשתקף אי שם מבעד לעיניו.
״בשלב הראשון אנחנו נרצה לבדוק האם יש גידול, מהו סוגו, והאם מדובר בגידול ממאיר או שפיר על ידי בדיקת ביופסיה-״
״-מה זה ביופסיה?״ אמא שלי מתפרצת לדבריו.
״ביופסיה זוהי בדיקה בה אנחנו ניקח דגימה מבלוטת הלימפה המוגדלת הישר אל המעבדה בשביל לקבוע האם יש גידול סרטני ומהו סוגו,״ הידיים שלי מזיעות ואני משחקת באצבעותיי כשכל מה שהוא אומר פשוט מבעית אותי.
״מה הלאה?״ אימי ממשיכה לשאול ורעש ההקלדות המהירות נשמע בחלל.
״לאחר שנגלה מהו סוג הגידול - שוב, אם אכן מדובר בגידול סרטני, את תעברי סדרת בדיקות שתתן לנו תמונת מצב לגבי שלב המחלה ומידת התפשטותה.״ אני משפשפת את פניי והנשימות שלי הופכות כבדות יותר, השיחה הזאת נתנה לי סטירה מצלצלת לגבי המציאות בה אני חיה, כל התהליך הזה, אף על פי שאפילו לא שמענו על חצי ממנו, נשמע כמו גיהינום אחד גדול.
YOU ARE READING
Different worlds | גמור
Romance❞ הוא מנשק את צווארי, שוזר נשיקות קטנות וחמות, כאלה שמשאירות חותם. גם אם לא נראה לעין, אני אזכור לעולם שזה המקום בו הוא נישק אותי. הנשיקות הקטנות שלו מגיעות לאזור בית החזה שלי ואני רועדת, בעיקר מתשוקה, אבל גם בגלל שאני מפחדת. מה אם אני לא מספיק טובה...