Different worlds | גמור

פרק 68 - מייקל

מייקל
Song: Harry Styles - Sign Of The Times

אני מביט בבחורה שאני כל כך אוהב שואלת אותי את השאלה הזאת והמילים נעלמות מפי. לעזאזל עם המצב הזה, לא משנה כמה אני אוהב ומעריך את המלאך הזה, היא אף פעם לא מרגישה את זה. מה לא בסדר איתי? למה אני צריך לעשות את הכל עקום? הדמעות שזולגות בזו אחר זו על לחייה ממשיכות לרדת ואני נלחם בצורך שלי למחוק אותן אחת אחת מלחייה הסמוקות, אני יודע שהיא לא תאהב את זה עכשיו.
״אני מצטער, את צודקת.״ אני מביט בה עמוקות, מקווה שהיא מצליחה לראות את הכנות שמשתקפת בעיניי, ולא רק את החושך העמוק שמצוי בהן. היא מביטה בי בשתיקה ואני לא מצליח לעצור את עצמי, שולח את ידיי אל לחייה הרטובות, חופן את פניה הקטנות בכפות ידיי, רק שהיא תפסיק לבכות.
״אני יודע שאת לא שומעת את זה ממני הרבה, וזה דפוק, אבל זה חלק מהדברים שביקשתי ממך לקחת בחשבון כשהסכמת להיות איתי.״ אני מוחה את הדמעות הארורות באגודליי, מושך אותה לשבת מולי על הרצפה, בעוד שאני נלחם בצורך העז שלי לנשק את שפתיה הנפוחות אליהן כל כך התגעגעתי.
״את מלאך, ואני מעריך אותך כל כך, אני מעריץ אותך. את היכולות שלך לשמור על האור שאת מביאה איתך לכל מקום למרות כל מה שאת עוברת, את היכולת האדירה שלך לראות את האחר, ובעיקר את זה שאת מצליחה לסבול אותי.״ אני מחייך אליה בעדינות, מביט בבובת החרסינה הקטנה מכווצת את גבותיה כמו שהיא תמיד נוהגת לעשות.

״תפסיק,״ היא פוצה את פיה לפתע ואני זוקר את גבותיי, מה לא עשיתי בסדר הפעם?!
״אתה מדבר שטויות,״ היא מנידה בראשה לשלילה ואני נאנח בייאוש. לעזאזל עם זה שאני לא מצליח להגיד לה את זה יותר, מגיע לה לשמוע את זה, ואני כזה דפוק, רק מרחיק אותה ממני, גורם לה להרגיש כל כך רע על הטעויות שהיא בקושי העזה לחשוף בפניי. איך היא לא תברח ממני?

״אני אומר הרבה שטויות, אבל למילים האלה אני מתכוון באמת. לפעמים כל כך קשה לי להבין איך זכיתי בך, שאני פשוט מעדיף להרחיק אותך ממני מהפחד שיום יבוא וזה ייגמר.״ המילים יוצאות ממני בלי בקרה ואני מביט בה בבעתה, עכשיו כשהיא יודעת, אני לא יודע אם אי פעם אצליח להתגבר עליה, אם היא תוותר ותברח... אני לא יודע מה אני אעשה.

״אתה באמת מתכוון לזה?״ היא פוערת את עיניה הגדולות ואני מביט בהן הנוצצות, נלחם בעצמי לא לנשק כל מקום בפניה היפות.

״שירה בסך הכל הייתה הזדמנות לברוח ממך לפני שהכל יהיה מאוחר מדי.״ אני לא מצליח לעצור את עצמי, ומתקרב אל שפתיה, נושק להן במהירות, בגעגוע לטעם המתוק שלה.
״אני מצטער שהכאבתי לך, את נראית כמו מלאך שבור.״ אני סורק אותה בדאגה והפעם היא זאת שרוכנת ומנשקת אותי. אני גומע את שפתיה בשקיקה וכשהיא מתנתקת ממני אני כמעט ונוהם בחוסר שובע.
״השתמשתי בחולשות שלך נגדך, כמו אידיוט.״ אני ממלמל כשעיניי מסרבות להתיק את עצמן מפניה הנפוחות והאדמדמות.