Different worlds | גמור

פרק 101 - בירה עם פותחן

בירה עם פותחן
Song: 505 - Arctic Monkeys

״עוד לא סיפרת לי מה קרה עם הדוגמנית האדמונית,״ אני נוזפת בו, והוא נוהם מתוך שנתו הטרופה, ומניח את ידו הגדולה על שפתיי.

״את חייבת את הדיבורים שלך?״ הוא נאנח, קולו צרוד, מצביע על כמה שגבר האלפא שלי עייף, כמו כל גבר טיפוסי. לא משנה כמה חזק ועוצמתי הוא יכול להיות, סיבוב או שניים והוא כבר רוצה להירדם.
זה כנראה משהו דפוק במערכת שלהם, כי זה כאילו לא משנה כמה סיבובים נעשה אני רק אהיה רעבה ומוכנה לכך עוד ועוד. אבל צריך שניים לטנגו, הלוא כן?

אני מזיזה את ידו הכבדה מפי. ״אוי שתוק כבר, או שלא תזכה לקבל ממני את השאר.״ אני מחייכת לעצמי, זה כאילו שאני לומדת להתאהב בו שוב, על אף שאף פעם לא הפסקתי.

״אעשה כל דבר בשביל שתסלחי לי באמת.״ הוא מעכיר את האווירה לפתע, ואני נאנחת.

״זה לוקח זמן, מייקל.״ אני מכחכחת בגרוני. יש שתיקה לפתע, שנמשכת כמה שניות.
״אבל אם תיענה לבקשותיי, תהיה בדרך הנכונה.״ אני מנסה להקליל בחזרה את האווירה, אני מרגישה שזה הדבר היחיד שעוזר לי בימים כאלה, היאחזות בדברים פשוטים וקלילים. רק מה שעושה לי נעים וטוב, ולא דברים שמכבידים על החיים.
אני יודעת שביום מן הימים אצטרך לאפשר לעצמי לחזור לשגרה, לעבודה ולהתמודדויות. אבל כרגע אני פשוט רוצה רק ליהנות מכל זה.

״החלטתי שהפגישות איתה לא שוות את המצב המתוח איתך. הגדלתי את ההצעה וכשהיא ראתה שאני כבר לא יוזם פגישות, או מגיע לאלה שהיא יוזמת, היא נאלצה להסכים. בואי נגיד שקשה לסרב לכסף שהצעתי לה.״ הוא מצייר עיגולים על בטני, ואני מאזינה ונהנית בו זמנית.

״אם היית מספר לי אז, זה כנראה היה נותן לך כמה נקודות זכות.״ אני מצחקקת, והוא בתגובה נושך אותי על יד הטבור.

״אאוץ׳,״ אני משפשפת את המקום האדום, והוא נושק לו, ואז לאצבעותיי. תחמן מזוין.

*

בבוקר שאחרי אני פוקחת עיניים עוד לפני שאני צריכה לקום. ההתרגשות בבטני הולמת עד כדי שאני לא יכולה לחכות שנקום ונתחיל עוד יום קסום כמו שהיה אתמול. פשוט ליהנות, לשכב, לאכול, להתכרבל, לדבר ולצחוק. כאילו אין שום דבר בחוץ. שום עבודה או מחויבות, או מוות טרי של אדם אהוב וקרוב.
לעזאזל. הגבול בין הדחקה לקבלה דק מדי ואני כרגע נוטה לכיוון ההדחקה. זה כאילו שאני מתקדמת מהר מדי, אבל בו זמנית נשארת מאחור.
האושר הבלתי מוסבר שתוקף אותי הוא כנראה מסווה לסערת הרגשות שלא מספיק אפשרתי לעצמי לשהות בה.
אני מחליטה להתנער ממחשבות, כמו שעשיתי במשך כל היומיים האחרונים, ומסתובבת על צידי.
להפתעתי הרבה, על אף שציפיתי לפגוש את מייקל ישן לחלוטין, הוא שוכב על גבו ולוטש מבט ארוך בתקרה.
עכשיו הבטן שלי מתהפכת ולא במובן הטוב. קרה משהו.
״מה יש?״ קולי צרוד עוד משינה, והיד שלי מלטפת את חזהו הקריר שאינו כוסה בשמיכה.